פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר יז יז

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר יז יז

סעיף יז[עריכה]

יצא עובד כוכבים וישראל מעמנו למקום אחר, ובא העובד כוכבים ואמר: איש שיצא מכאן^א עמי מת^ב, משיאין את אשתו אע"פ שאין העובד כוכבים יודע אותו האיש (יבמות קכב,א ע"פ טור). וי"א שצריך שיאמר: קברתיו (רי"ף,רמב"ם). הגה: ודוקא בכה"ג שאינו מזכיר שם המת, ואינו מכירו. אבל אם מכירו, לא בעינן קברתיו, במסיח לפי תומו, (המ"מ לדעת הרמב"ם וכ"כ מהרא"י בפסקיו סי' רכ"ג וב"י בשם תשובת הר"ן והריב"ש). וכן פשט המנהג. אפילו במקום די"א דבעינן קברתיו, לאו דווקא קברתיו, אלא כל שאומר דבר שמשמעותו שודאי מת, ולא אמר בדדמי, מהני (ב"י בשם תשו' הר"ן והריב"ש). וכן אם יצאו י' בני אדם כאחד ממקום למקום והם אסורים בקולר^ג או נושאים גמלים וכיוצא בדברים אלו, והסיח העובד כוכבים לפי תומו ואמר שעשרה אנשים שיצאו ממקום פלוני למקום פלוני והם נושאים כך וכך, מתו כלם, משיאים נשותיהם (יבמות קכב,א ע"פ טור). וי"א שצריך שיאמר: וקברנום (רי"ף,רמב"ם).

א. כשלא אמר 'מכאן': ט"ז,ב"ש משו"ע: אינה מותרת כי חוששים שהיוצא מכאן הלך לדרכו והתלווה אליו אחר.

שו"ת רא"ש,מהריב"ל,רש"ך,מ"ב: מותרת.

ב"ש: הביא שתי השיטות.

ב. איש שיצא מכאן עמי מת: ב"ח: גם למצריכים בסע' יד קישור דברים, כאן לא צריך משום שמספר מה שאירע עם זה שיצא עימו.

ב"ש: בדעת הטור יש לחלק כך אך בדעת הרמב"ם ע"פ הר"ן גם כאן צריך. הטור ציין רק במקרה של סע' יד שצריך וכאן לא הזכיר אולם הרמב"ם הזכיר גם מקרה זה בהלכה בה הזכיר קישור דברים, וא"כ לר"ן הסובר שהרמב"ם נקט בדוקא קישור דברים ולא כאורחא דמילתא ה"ה כאן.

קברתיו: יבמות קכב,א: אבא יודן איש ציידן אמר: מעשה בישראל ועובד כוכבים שהלכו בדרך, ובא עובד כוכבים ואמר: חבל על יהודי שהיה עמי בדרך, שמת בדרך וקברתיו, והשיאו אשתו. ושוב מעשה בקולר של בני אדם שהיו מהלכין לאנטוכיא, ובא עובד כוכבים אחד ואמר: חבל על קולר של בני אדם, שמתו וקברתים, והשיאו את נשותיהם. ושוב מעשה בששים בני אדם שהיו מהלכין לכרכום ביתר, ובא עובד כוכבים ואמר: חבל על ששים בני אדם שהיו מהלכין בדרך ביתר, שמתו וקברתים, והשיאו את נשותיהם.

רי"ף,רמב"ם: מתירים האשה רק כשהגוי אומר קברתיו. ריב"ש – וכן כשאומר שהתעסק בו וטלטלו או ראה אחרים שהתעסקו בו.

שו"ת רשב"א: הבין שהדין כן בכל גוי מל"ת. והקשה מיבמות קכא,ב: "מאן איכא בי חסא" אך ביטל דעתו בפניהם.

מ"מ,שו"ת ר"ן,ריב"ש: חילקו שהרמב"ם כתב כן דוקא כשאין הגוי מכיר את המת. כך מיושבת הגמ' לגבי חסא וכן הרמב"ם עצמו כתב כיצד משיאין ע"פ גוי מל"ת ושם לא הצריך שיאמר קברתיו. הר"ן נימק שאדם יותר בקי ומדקדק במי שמכירו.

ריטב"א,נ"י: חילקו שהרמב"ם כתב כן דוקא בגוי המספר לאחר, אך כשגוי בא כדי לפרסם הדבר כמו בחסא ודאי דקדק.

ר"י מיגש: רק אם הגוי היה בעת מיתתו חוששים שאומר בדדמי וצריך לומר קברתיו.

טור,רש"ך: גם כשאומר מת בלבד.

שו"ע: סתם כטור וי"א כרי"ף ורמב"ם.

רמ"א: כרי"ף ורמב"ם ע"פ מ"מ.

ב"ש: הביא כל הדעות.

ג. סימן מנין: יבמות קכב,א: שוב מעשה בקולר של בני אדם שהיו מהלכין לאנטוכיא, ובא עובד כוכבים אחד ואמר: חבל על קולר של בני אדם, שמתו וקברתים, והשיאו את נשותיהם.

רמב"ם,שו"ע: פירשו שהיו אסורים בקולר. ט"ז – אחרת חוששים שאינם אלו, ומכאן שמנין לא הוי סימן מובהק וה"ה מקום אא"כ מכוון למקום מדוייק שאז הוי כנקב בצד אות פלונית.

רש"י: קולר פירושו חבורה. ח"מ – לדעתו מנין הוי סימן מובהק.

ט"ז: לא הוי סימן.

מהריב"ל,רא"ם,מ"ב: הוי סימן מובהק. מהריב"ל – דוקא כשאמר שהלכו בדרך זה (מנין+מקום).

ב"ש: הביא שתי הדעות.

התירוה ע"פ גוי ובאו שני גויים והכחישוהו:

מהר"ם^[1],שו"ת רשב"א בשם רבותיו: תצא. כדין שאר פסולי עדות שמבואר ביבמות קיז,ב שהולכים אחר רוב דעות.

שו"ת רשב"א: נטה לומר שלא תצא אך ביטל דעתו לרבותיו. שמא יש לחלק בין גוי לשאר פסולים.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]