בית המדרש

  • מדורים
  • שו"ת "במראה הבזק"
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

undefined
6 דק' קריאה
ניו יורק, ארה"ב New York, USA
סיוון תשס"ח


שאלה
האם ניתן להקל לשתות מבקבוק יין שנפתח על-ידי חילוני כיוון שהוא כתינוק שנשבה או כציבור ששגג (רמב"ן לבמדבר טו, כב), או בגלל שהם לא יעזו לחלל שבת בפני רב, כמו שמובא ב"משנה ברורה" בהלכות עירובין?


תשובה
כדי להרחיק מציאות וחשש של נישואי תערובת1, המביאים כמעט בהכרח2 להתבוללות, הרבו חכמים לתקן תקנות שמטרתן הרחקת מצב שבו יהיה קירוב לבבות בין יהודים ונוכרים. גם הלכות "סתם יינם" כלולות במסגרת זו. מאידך גיסא התורה, ובעקבותיה חכמים, רצו לקרב לבבות בין יהודים, לכן קבעה כי "עד אחד נאמן באיסורין". מסביר הירושלמי3 שזאת כדי לאפשר ליהודי לאכול ולשתות אצל חברו.
לכן נקדים לתשובתנו כמה עקרונות והלכות יסודיים בעניין יין ומגע נוכרי בו, רק אחר-כך נדון בנושא מבחינת מגעו של יהודי.
פתיחת בקבוק יין איננה אוסרת את תכולתו, גם אם נעשתה בידי נוכרי4. יין שנמזג לכוס בידי נוכרי, להרבה שיטות נאסר5, ויש מתירים גם בהפסד מועט6. דין היין שנשאר בבקבוק שנוי במחלוקת, אם הוא מותר או אסור7. גם האוסרים מתירים במקום הפסד מרובה8.
כל זה אמור לגבי יין טבעי, אבל יין מבושל - אין בו דין יין נסך9. יין שעבר תהליך פסטור - נחלקו פוסקי זמננו אם דינו כיין מבושל10 או לא11, ויש להקל, שהרי זהו ספק בדין דרבנן.
מכאן נפרט את דינו של יין שנמזג ע"י יהודי "חילוני"12.
פתיחת בקבוק ודאי איננה אוסרת, כמובא לעיל אפילו במקרה של נוכרי, וקל וחומר בידי יהודי. יין שנמזג לכוס בידי יהודי חילוני13, אם הוא יהודי שאיננו מקיים מצוות מהתחום של בין אדם למקום, כיוון שכך גדל וחונך מקטנותו14 - אין היין נאסר במגעו או במזיגתו.
אמנם אם הוא מכריז על עצמו כמי שאינו מאמין במודע ומתוך חקירה ובדיקה15 ומחלל שבת בפרהסיה, והיינו שעושה כן אפילו בפני אדם גדול16 - דינו כמומר לכל התורה כולה17.
בכל מקרה של ספק ניתן להקל, כדין כל ספק באיסור דרבנן.

_______________________________________________________________________

האסורים מדין תורה (דברים ז, ג, רמב"ם איסורי ביאה פרק יב הל' א, שו"ע אבה"ע סי' טז סע' א).
2 גם אם האשה היא יהודיה וממילא צאצאיה יהודים על-פי ההלכה, הסיכוי של נכדיה להישאר בקשר עם עם ישראל הוא קלוש.
3 הובא בראשונים. עיינו בחידושי הריטב"א (קרשקש) (גיטין ב ע"ב), רמב"ן (חולין י ע"ב) ועוד.
4 כך פסק שו"ע (יו"ד סי' קכד סע' יח וסי' קכה סע' י-יא). "חתם סופר" (בחידושיו על יו"ד סי' קכד סע' יב) כתב שהטעם הוא מפני שרק שכשוך של היין אוסרו, וטלטול כלשהו אינו נחשב לשכשוך, או ששכשוך על-ידי כלי אינו נחשב לשכשוך.
5 שו"ע יו"ד (סי' קכד סע' יח).
6 הש"ך (סי' קכה ס"ק ב) מתיר את היין בהפסד מועט בגויים המצויים כיום, מפני שאינם עובדי עבודה זרה, ולכן כשאינם נוגעים ישירות ביין אלא על-ידי דבר אחר - אינו נאסר.
7 שו"ע (יו"ד סי' קכה סע' א) אוסר את היין הנשאר בבקבוק, משום שהניצוק מחברו עם היין שיצא מהבקבוק שהוא יין אסור, אלא אם מדובר במקום הפסד מרובה, כמו שכתוב בשו"ע (סי' קכו סע' ב). הרמ"א (קכה סעיף א) מביא דעה שמקלה, אך מסיק שרק במקום הפסד מרובה יש להקל. הט"ז (קכה ס"ק ד) כתב שכוונת הרמ"א היא להפסד מועט, אך הש"ך ב"נקודות הכסף" סובר שהרמ"א הוא כפשוטו, והיינו כדעת השו"ע. מכל מקום, עיין בהערה הקודמת שהש"ך בלאו הכי מתיר את היין אפילו בהפסד מועט, מפני שהגויים המצויים כיום אינם עובדי עבודה זרה.
8 כמבואר בהערה 6 לעיל.
9 שו"ע (יו"ד סי' קכג סע' ג).
10 הגר"ע יוסף ("הליכות עולם" ז פרשת בלק ו), הגר"י וייס ("מנחת יצחק" סי' ז סע' סא), הגר"מ פיינשטיין ("אגרות משה" יו"ד סי' ג סע' לא).
11 הגרש"ז אויערבך ("מנחת שלמה" סי' כה) והגרי"ש אלישיב ("נתיבות הכשרות" אלול תשנ"ב עמ' יג).
12 נעיר כי ההגדרה "חילוני" איננה ראויה. מתאים יותר להשתמש בביטוי "מי שאינו מגדיר עצמו כשומר מצוות". כיוון שהשואל השתמש בביטוי זה נענה לו בלשונו.
13 בגמרא (חולין ד ע"ב) מבואר שגזרת "סתם יינם", שאסרה יין שנגע בו נוכרי, כוללת גם יין שנגע בו ישראל מומר. מצוי שם גם דיון בשאלה מהי הגדרתו של ישראל מומר ששחיטתו פסולה ויינו יין נסך, ומסקנתו שאם הוא מחלל שבת בפרהסיה או עובד עבודה זרה - הריהו כמומר לכל התורה כולה. כך פסק המחבר (שו"ע יו"ד סי' ב סע' ה), ששחיטתו פסולה ושיינו יין נסך (שם סי' קכד סע' ח). הפוסקים, ובכללם השו"ע, פסקו שגם עובר עברות להכעיס הריהו מומר לעניין זה.
יש לציין שרש"י (בתשובה קסט) כתב שזו דעת יחיד שישראל המחלל שבתות בפרהסיה דינו כמומר לכל התורה כולה, ואיננה להלכה, ודווקא אם עובד עבודה זרה דינו כגוי, אך רוב הפוסקים לא הסכימו לדעתו.
עוד נעיר, שהרמב"ם לא הזכיר כלל בחיבורו שמומר עושה יין נסך, וכבר העיר זאת ה"חזון איש" (יו"ד סי'ב סע' כג), ותמה על הרשב"א שהביא דין זה. גם ב"רעך כמוך" כתב הרב אברהם וסרמן שאין מקור בתלמוד להגדרת מחלל שבת בפרהסיה כגוי, אלא רק מדברי גאונים וראשונים (עיי"ש עמ' 47), אך כאמור לעיל כך יוצא מהגמרא בפירוש, ויש לומר שמה שהרמב"ם השמיט דין זה הוא מפני שסמך על מה שכתב בהלכה האחרונה שלו בהלכות שבת, שמומר לחלל שבת בפרהסיה הריהו כגוי לכל דבר.
14 בברייתא (חולין ה ע"א) העוסקת בדינו של מחלל שבת בפרהסיה, נראה שההגדרה של מי שנחשב מומר לכל התורה כולה היא תוצאה של המציאות ההלכתית שבה הוא יצא מגדר מי שיש להשתדל להחזירו בתשובה. מכאן מוכח כי מי שמחלל שבת בשוגג ועלינו מוטל לנסות ולהחזירו בתשובה, ולכן בזמן שבית המקדש היה קיים היינו מקבלים ממנו קרבנות - אין דינו כמומר לכל התורה כולה, וממילא יין שנגע בו אינו נאסר.
הרמב"ם (ממרים פרק ג הל' ג) כתב: "בני אותן הטועים ובני בניהם שהדיחו אותם אבותם ונולדו במינות וגדלו אותן עליו - הרי הן כתינוק שנשבה לבין הגויים וגדלוהו הגוים על דתם, שהוא אנוס. ואע"פ ששמע אח"כ שהיה יהודי וראה היהודים ודתם - הרי הוא כאנוס... לפיכך ראוי להחזירן בתשובה ולמשוך אותם בדרכי שלום עד שיחזרו לאיתן התורה". גם לפי הגדרה זו אין דינם כמומרים, שאם לא כן לא היה מוטל עלינו לקרבם. לפי זה אותם שהתחנכו חינוך חילוני מקטנותם דינם כתינוקות שנשבו, ואין דינם כגויים לעניין יין נסך. כדברי הרמב"ם הללו נפסק ב"בית יוסף", ב"שולחן ערוך" וברמ"א ב"יורה דעה" קנט סעיף ג. אלא שה"נימוקי יוסף" (בבא מציעא מב ע"ב) חלק על הרמב"ם, והש"ך ב"יורה דעה" (קנט ס"ק ו) כתב שלא מצא ברמב"ם שחולק על ה"נימוקי יוסף" והביא הרבה פוסקים כדבריו. אך ב"נקודות הכסף" חזר בו וכתב שמצא ברמב"ם בהלכות ממרים שאכן חולק על ה"נימוקי יוסף" ונשאר בצ"ע. לפי זה נראה שבנידון דידן יש להקל מפני שהוא נידון דרבנן. יתרה מזאת לדברי הרב קאפח (בהערה 33 על פירוש המשניות של הרמב"ם בהוצאת מוסד הרב קוק מסכת חולין פרק א משנה ב) עולה שהרמב"ם סבר בתחילה שאין להם דין תינוקות שנשבו ורק בסוף ימיו חזר בו והגיהה את פירוש המשניות ב"יד החזקה" (עיין שם שהביא ראיות לדבריו). לפי זה נראה שלפני ה"נימוקי יוסף" היתה המהדורה הראשונה של הרמב"ם ולכן לא הזכירו, ואם כן יש לפסוק בוודאות כהרמב"ם (עפ"י הרמ"א ב"חושן משפט" כה, ב).
גם אם יבוא הטוען ויטען כי היום הדרך לחינוך יהודי ולימוד תורה פתוחה בפני כול, ולכן אין לדון מי שאינו שומר מצוות כתינוק שנשבה, הרמב"ם כבר הכריע לקולא שהוא כאנוס גם במקרה ש"ששמע אח"כ שהיה יהודי וראה היהודים ודתם". גם לפי שיטת הרמב"ן, ודאי שיש לדון ציבור גדול זה כ"ציבור ששגג", על-פי הסברו לדברי התורה: "וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה" (במדבר טו, כב). לדבריו, תיתכן מציאות שבה חלקים גדולים של העם יפסיקו לקיים מצוות וללמוד תורה, אם בגלל מלכות הרשעה שמנעה זאת מהם, כמו שקרה "בימי מלכי ישראל הרשעים" ובדורות האחרונים במזרח אירופה, שבעים שנה קודם שנפל "מסך הברזל"; או כפי שקרה ב"ימי יחזקאל" ובמערב אירופה לפני יותר ממאתיים שנה, כשיהודים רבים הפסיקו לקיים מצוות בטענה כי אורח חיים שכזה איננו מתאים לתקופה המודרנית, שבה המדע וההיגיון שולטים בכול. אולם על מייסדי התנועה הרפורמית קשה לומר שהיו שוגגים, שהרי הם שנו ופירשו, ועשו זאת כאידיאולוגיה (הערת הגרז"נ גולדברג).
15 לכן בכל מקרה של דתי לשעבר יש לדון בהגדרתו.
16 "משנה ברורה" (שו"ע או"ח סי' שפה ס"ק ו).
17 מהסוגיה בעירובין (סט ע"א) נראה בבירור שהגדרה של מחלל שבתות בפרהסיה כמומר לכל התורה כולה נובעת מכך שהתנהגות זו היא "סימן" לכך שעובר על כל התורה כולה, וממילא הריהו כגוי, ואין זו "סיבה" שיהא נידון כגוי, שהרי הגמרא שם דנה בדברי רב הונא שאמר שמחלל שבתות בפרהסיה הריהו מומר, ומגמרא יוצא שטעמו הוא שמחלל שבתות בפרהסיה חשוד על כל התורה. מכל מקום מהפוסקים ("מאירי" עירובין סט, "רבינו ירוחם", "שולחן ערוך" יורה דעה סימן ב) עולה שאפילו אם מקיימים שאר מצוות הרי הם חשודים על כל התורה, כנראה מפני שאפשר שאינם מקימים המצוות הללו אלא כלפי חוץ, או שלא מתוך קבלת עול מצוות. מכל מקום יש לדון בימינו שיש יהודים רבים שידוע שמקפידים על מצוות מסוימות ומאידך מחללים שבת בפרהסיה וידוע שאינם מקיימים את אותן המצוות כלפי חוץ בלבד, האם למרות זאת הם חשודים על כל התורה?
מכל מקום מצאנו בפוסקים שניתן להקל קצת במקרים מסוימים של מחלל שבתות בפרהסיא: שו"ת "בניין ציון" (החדשות כג) כתב שמחלל שבת בפרהסיה שמתפלל בשבת ומקדש קידוש היום אין דינו כגוי, שהרי הטעם שעל-פיו מחלל שבת בפרהסיה דינו כגוי הוא מפני שכפר במעשה בראשית, ואם מתפלל תפילת שבת ומקדש הריהו מודה בפה מלא במעשה בראשית. פוסקים רבים הסכימו עמו, עיין ב"הליכות עולם" (ז עמ' קסא).


בשם צוות המשיבים ובברכת התורה,

הרב משה ארנרייך הרב יוסף כרמל
ראשי הכולל
חברי הועדה המייעצת:
הרב זלמן נחמיה גולדברג
הרב נחום אליעזר רבינוביץ
הרב ישראל רוזן
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il