בית המדרש

  • מדורים
  • שו"ת "במראה הבזק"
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

undefined
3 דק' קריאה
מונטריאול, קנדה Montreal, Canada
סיון תשנ"ג

עירובי-חצרות ואופן עריכתם

שאלה
איך עושים עירובי חצרות, מתי, ומהם התנאים?


תשובה
כדי להבהיר את נושא עירובי-חצירות נביא את לשונו של הרמב"ם בעניין בהל' עירובין 1 :
"א. חצר שיש בה שכנים הרבה, כל אחד מהם בבית לעצמו, דין תורה הוא שיהיו כולן מותרין לטלטל בכל החצר ומבתים לחצר, ומהחצר לבתים, מפני שכל החצר רשות-היחיד אחת, ומותר לטלטל בכולה. וכן הדין במבוי שיש לו לחי או קורה, שיהיו כל בני המבוי מותרים לטלטל בכולו, ומחצרות למבוי, וממבוי לחצרות, שכל המבוי רשות-היחיד הוא. וכן הדין במדינה (=עיר) שהיא מוקפת חומה גבוהה עשרה טפחים, שיש לה דלתות וננעלות בלילה, שכולה רשות-היחיד היא. זה הוא דין תורה.
ב. אבל מדברי סופרים אסור לשכנים לטלטל ברשות-היחיד שיש בה חלוקה בדיורין, עד שיערבו כל השכנים כולן מערב שבת, אחד חצר, אחד מבוי ואחד המדינה. ודבר זה תקנת שלמה ובית-דינו הוא.
ד. ומפני מה תיקן שלמה דבר זה? כדי שלא יטעו העם ויאמרו, כשם שמותר להוציא מן החצרות לרחובות המדינה ושוקיה, ולהכניס מהם לחצרו, כך מותר להוציא מן המדינה לשדה, ולהכניס מן השדה למדינה, ויחשבו שהשוקים והרחובות, הואיל והן רשות לכל, הרי הן כשדות וכמדברות, ויאמרו: שהחצרות בלבד הן רשות-היחיד, וידמו שאין ההוצאה מלאכה, ושמותר להוציא ולהכניס מרשות-היחיד לרשות-הרבים.
ה. לפיכך תיקן שכל רשות-היחיד שתחלק בדיורין, ויאחז כל אחד ואחד בה רשות לעצמו, וישאר ממנה מקום ברשות כולן, ויד כולן שוה בו, כגון חצר לבתים, שנחשוב אותו המקום שיד כולן שוה בו כאילו הוא רשות לרבים, ונחשוב כל מקום ומקום שאחז כל אחד מן השכנים וחלקו לעצמו שהוא בלבד רשות-היחיד, ויהיה אסור להוציא מרשות שחלק לעצמו לרשות שיד כולם שוה בו, כמו שאין מוציאין מרשות היחיד לרשות-הרבים, אלא ישתמש כל אחד ברשות שחלק לעצמו בלבד, עד שיערבו כולן, אף-על-פי שהכל רשות-היחיד.
ו. ומה הוא העירוב הזה, הוא שיתערבו במאכל אחד שמניחין אותו מערב שבת, כלומר שכולנו מעורבין, ואוכל אחד לכולנו, ואין כל אחד ממנו חולק רשות מחבירו, אלא כשם שיד כולנו שוה במקום זה שנשאר לכולנו, כך יד כולנו שוה בכל מקום שאחז כל אחד לעצמו, והרי אנו כולנו רשות אחת. ובמעשה הזה לא יבאו לטעות ולדמות שמותר להוציא ולהכניס מרשות-היחיד לרשות-הרבים.
ז. העירוב שעושים בני החצר זה עם זה הוא הנקרא עירובי חצירות. ושעושין אנשי מבוי זה עם זה, או כל בני המדינה, הוא הנקרא שתוף".
עירוב-חצרות נעשה בצורה הבאה. הרב מכין את העירוב (כמפורט לקמן), מברך את הברכה "... אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על מצוות עירוב" ומזכה את העירוב לכל דיירי הבניין באמצעות אדם נוסף, גדול שאיננו סמוך על שולחנו. אדם זה מגביה את העירוב טפח אחד לפחות, והרב אומר "הרי זה לכל דיירי הבניין ואורחיו, להם ולכל מי שיתוסף מיום זה ואילך" (זכייה זו מועילה גם בלי ידיעתם של השותפים בעירוב זה), והרב מוסיף ואומר "בעירוב זה יהא מותר לכל דיירי הבניין ואורחיו להוציא מדירה לדירה ומחדר לחדר ומן הבנין לחצר" 2 , וכן ייעשה במסגרת גדולה יותר, כגון שכונה או עיר.
כמות המזון הנדרשת לעירוב היא כגרוגרת לכל אחד מבעלי-הבתים, אבל כשיש יותר משמונה-עשר משתתפים, אין צורך ביותר מי"ח גרוגרות 3 .
בדיעבד שבע מצות הן שיעור מספיק לעניין זה, אבל לכתחילה יש לקחת שמונה מצות לפחות 4 .
ישראל שאינו מודה בעירוב, אף אם נתן חלקו בעירוב או שהיקנו לו, אינו מועיל ואוסר אף על האחרים עד שיבטל רשותו להם, ואם הוא מחלל שבת בפרהסיה, גם ביטולו אינו מועיל עד שישכרו ממנו את מקומו כדין גוי, שצריך לשכור את מקומו. ובעיר שיש בה גויים, צריך לשכור מקומם ע"י קנייה בכסף ממושל העיר 5 .



^ 1. פרק א, הלכ' א, ב, ד, ה, ו, ז, על-פי גמ' שבת (יד ע"ב), עירובין (כא ע"ב), וראה שו"ע או"ח (סי' שסו סעיף א), "שמירת שבת כהלכתה" (פרק יז סעיף יא ואילך).
^ 2. שו"ע או"ח (סי' שסו, סעיפים ט, י, יד, טו ושם ב"ביאור הלכה" ד"ה בשעה).
^ 3. שם (סי' שסח), ובסעיף ג מביא המחבר שתי דעות ביחס לשיעור - ששה או שמונה ביצים. כביצה - 57.6 סמ"ק.
^ 4. זה תלוי בשיעור הכזית המקובל, האם במצה רגילה אחת יש כזית אחד או שני זיתים.
^ 5. עירובין (סא ע"ב), רמב"ם (הל' עירובין פ"ב הל' ט), שו"ע או"ח (סי' שפב סעיף א, סי' שפה סעיף ב), "שמירת שבת כהלכתה" (פרק יז סעיף יא), ועיין בשו"ת "במראה הבזק" (ח"ב תשובה לג, עמ' 47).
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il