התפיסה המקובלת רואה בדיון בין רבי שמעון לרבי יהודה, דיון של 'קנאי' ו'מתון'. תפיסה זו עומדת בסתירה למפעלו המרכזי של רשב"י, המצפין את תורתו לדורות הבאים. המאמר מציין שוודאי כל התנאים שללו את מלכות רומי, אך רשב"י צפה את הבאות, הכין את הקרקע לדורות הבאים, ועל כך נסוב הדיון בין התנאים. אור חדש נשפך על הסיפור ומוצא בו משמעויות נסתרות רבות.