האדם צריך שיהיו לו חברים, אך שלא ירבה לבקרן בצורה מוגזמת פן ישנאוהו.
בכך שאדם חברותי זה מעיד כל כך אשר אין אצלו את החסרונות אשר מביאים בעקבותיהם העניות והעשירות, יראת הבריות מצד אחד ועזות מצד שני.
ע"פ הסבר המדרש לפס" הכוונה הנה שאל תרבה לחטוא, ולהביא קרבנות פן ישנאך הקב"ה ח"ו, אבל עולות תביא בשפע. כאשר אדם מביא קרבן אך הנו חושב לחזור ולחטוא, הקב"ה שונא את הקרבן והנו תועבה לפניו.
