פירוק אוכל מאוכל מותר וראיה לרמב"ם בחולב, שיעור חולב לרמב"ם ולראב"ד.
קושיית הראב"ד שיש חילוק בין אוכל למשקה ומדוע חייב בכגורגרת?
הסתירה בין הגמרא והעמדת הרמב"ם כתירוץ השני של התוס'.
החילוק בין זורה לבורר.
עיון בשיטת הרמב"ם, שאומר שאם אדם שחט בהמה בשבת וצריך את דמה, הוא חייב משום נטילת נשמה ומשום מפרק. אדם שמולח בשר בשבת בשביל להכשיר אותו, יתחייב משום מפרק, מפני שמתקן את הבשר לאכילה. מדוע התורה צריכה להתיר מליחת קרבנות בשבת?
בירור שיטת רש"י שכתב שאדם שחולב פרה בשבת, חייב משום מפרק שהוא תולדה של דש. וטעמו- או שפוסק את ר' יהודה שאומר שדישה שייכת גם בדברים שאינם גידולי קרקע, או שסובר שפרה נחשבת גם היא גידולי קרקע (וכן כתב הרמב"ם). חיוב מפרק שייך רק כאשר צריך את הדם או את החלב.
הרשב"א הוכיח שהרמב"ם סובר שאין קצירה אלא בגידולי קרקע, המנחת חינוך רוצה להוכיח בדיוק להיפך, גם הוצאת דג מהמים תהיה נחשבת כמלאכת קצירה.
דין גזיזה שהיא קצירה.
מחלוקת רמב"ם ורש"י מהו שיעור הזריעה. ניתן להוכיח שהתוס' סובר כרמב"ם, אך מכיוון שאפשר לומר 'אחשביה' אין הוכחה שהתוס' מחייב על זריעה בכל שהוא. חקירה מה הדין כאשר זורע חצי שיעור, מגביה אותו מהקרקע, וזורע לאחר זמן חצי שיעור נוסף. שיעור הקצירה תלוי בכוונה שלה.
תולדות הזריעה חלק שני שורה זרעים במים ועציץ שאינו נקוב
מוסך השבת זריעה סעיפים ב-ג.
לפי הרמב"ם, כאשר שורה חיטים ושעורים במים חייב משום זורע וזה סותר לכאורה גמרא מפורשת. ולכן צריך לומר שיש שני חיובים בזריעה- זריעה עצמה וקליטה. לא מתחייבים על זריעה במים אלא רק על קליטה. לגבי זריעה בעציץ שאינו נקוב- בפשטות, יש מחלוקת בין רש"י לרמב"ם האם יש איסור דאורייתא או רק דרבנן, אך אפשר להסביר אחרת.