העובדה שבעולם הכללי יש חיי תרבות ורוח מפותחים במגוון נושאים יוצרת צורך דומה גם אצלנו. ואכן ב"ה בשנים האחרונות מתפתחים יותר ויותר החיים התרבותיים המתאימים לרוח היהודית. אולם, כל חיי התרבות היהודיים עדיין אינם מהווים תחליף לדרך המקורית והאמיתית שיצרה לנו התורה לשבירת השגרה - השבתות והחגים.
התלהבנו כולנו בשבוע שעבר מהסקרים שפורסמו בהרחבה עצומה בכלי התקשורת השונים, על החיבור של עם ישראל לתורה ומסורת, שגם הציבור המסורתי וה'חילוני' שומר על זיקה לבית כנסת וחגים, אולם השאלה היא נוקבת ביותר - לאן אנו הולכים במוצאי יום הכיפורים?!
אלול הוא ההזדמנות שלנו לתקן את כל הטעויות שעשינו במשך כל השנה, ו... לסיים יפה. אם נכונים הדברים כל שנה, נכונים הם שבעתיים בתקופתנו, תקופת הגאולה, שתפקידנו להביא את העולם לסיומו הטוב.
במבט שטחי העבודה היום-יומית שלנו והמעשים שאנו עושים, הם חולין. אולם מי מאיתנו שיעצור מידי פעם את שטף חייו וישנן לעצמו - 'לכבוד שבת קודש', את כל מעשי אני עושה למען שמו יתברך ולמען גאולת ישראל הרי אותם חיים יהפכו לקודש
בדרכו המיוחדת הנחיל לנו הרב את התובנה שתורה אינה לימוד שכלי יבש, אלא דרך חיים. דרך חיים בה הלומד מתבונן במלמדי התורה, לומד מאורחות חייהם, מיישם אותם בחייו, ומתרומם כל העת לפסגות רוחניות חדשות.