השיח שמנהל הרב אליעזר מלמד עם מנהיגים רפורמיים אינו הודאה לדרכם, והוא מתאפשר בגלל ירידת קרנם בדור האחרון , הטענות נגד פסיקותיו המקלות עוצמות עיניים בפני מציאות חברתית משתנה, שפוסקים נהגו תמיד לתת לה משקל , הבה נניח לדרך החרמות, ונחבק תלמיד חכם שכתב סדרת ספרי הלכה מהחשובים בדורנו
קהילות ישראל בנויות מפרטים שמרגישים שרק אם ההנהגה תדע להעריך את תרומתם הייחודית כאיבר חיוני לקהילה, הם יהיו מוכנים לקבל עליהם את דין הקהילה ולהמעיט את עצמם
תורה גדולה לכל דורש,תלמיד חכם - צריך שיחלה עצמו עליו ,תלמיד חכם עדיף ממלך , זה לא מקרה, אלא סימן , כל שאינו מבקר את החולה - גורם לו שימות , היגיעה בתפילה מזככת את האדם , כל שאפשר לו לבקש רחמים , אצל תלמיד חכם אין להסתפק בתפילה , נבדל מן הגוף.
א – המקור בתלמוד
ב – אמנם קבעו חז"ל שפסקה רוה"ק, אבל לפעמים היא ישנה גם לפרקים אצל יחידי סגולה
ג - לחלק בין רוה"ק לענינים תורניים לבין רוה"ק לעניני חולין
ג – תודעה על-חושית, המצויה גם אצל הנכרים ובעלי רוח הטומאה
ד – דברי רש"ז מלאדי, בספר "תניא"
ה – דברי המצדדים לומר כי גם בזמננו יש רוח הקודש אצל צדיקים גדולי-הדור
ו - סיכום
מפני שיבה תקום, לדעת איסי אף שאינו ת"ח. הרא"ש ביאר שיש לדעת איסי עוד דין של יניק וחכים. אך הרי"ף לא סובר כרא"ש.
הסברי הרמב"ן, הקורבן נתנאל והחת"ס בדעת הרי"ף.
קימה לפני בעל מעשים, חיוב או רשות?
לפי הרמב"ם יש גדר מיוחד בכבוד רבו.
החשיבות בכבוד תורה.
הסיבות לירידת מעמדו ואי הבהירות לגבי מהות תפקידו של המרא דאתרא בדורנו * הציפיות מהרב משתנות מקהילה לקהילה * תפקידו העיקרי של הרב: לחזק את לימוד התורה בקהילה, להקים מערכת מגוונת של שיעורי תורה, ללמוד וללמד * לשנות את המצב שבו רוב שיעורי התורה בקהילות מועברים בהתנדבות * שרת המשפטים מבקשת להכפיף את רבני הערים לשופטים ולמנוע מהרבנים לייצג את עמדת התורה * הפתרון לבעיה של האבטלה הסמויה ביחידות העורף בצה"ל: לבטל את גיוס החובה לנשים שקיים רק בישראל
בפרק זה ליקטנו מדברי גדולי הדורות, ראשונים ואחרונים. עיקר הליקוט הוא מדברי המדגישים את היכולת לחלוק ושלא לישא פנים בהוראה. מאידך, יש שהדגישו ברמה ה"טכנית" את מוגבלותינו. הבאנו גם מדבריהם.
מהאמור עולה שהתביעה מהאדם היא שיפעל לאור השכל, כפי שנתן לו ה' חלקו בעולמו.
אך באמת שבהכרעת האדם שותף גם כח שמעל לשכל, והוא כשרון וקול פנימי בזיהוי רצון ה' – ע"ד שאמרו: "לבי ולבך ידע" (ע"ז נה ע"ב).