שלום כבוד הרב, האם לא הגענו לשלב בו אנחנו מקיים יותר מצוות ממה שבאמת הקב"ה ציפה מאיתנו כאשר נתן את התורה שבכתב ובע"פ למשה רבנו? איך כאדם שאמור לעבוד לפרנסתו, מסוגל כיום לקיים את שלל ההלכות הנדרשות...? ידוע כי הרבה הלכות נתווספו במשך הדורות, דוגמת חרם דרבנו גרשום, תפילת רבי נחוניה בן הקנה וכד’... הרבה מנהגים שהפכו להלכות, איך אני יכול לדעת מה באמת חובה לקיים כבסיס, ומה נחשב רק בגדר חומרה/מנהג? יש שאלות שנשאלות, דוגמת איך תפילין שזה דבר כל כך חשוב בהלכה לא נכתב באופן מפורש בתורה כמו שבת, עריות וכד’, והיינו צריכים למצוא לזה רמז? אני באמת שואל בכנות, איך לדעת לקיים את מה שבאמת הקב"ה מבקש מאיתנו? את ההלכות הבסיסיות הנדרשות ממני על מנת לקיים את רצונו באמת ובתמים? נוצר המון עומס הלכתי כביכול בתוך מהלך יום אחד שבוא אני גם צריך לעבוד על מנת לפרנס, וגם להתפלל 3 תפילות ועוד במניין וגם לקום תיקון חצות וגם להספיק לישון... איך? בבקשה, אשמח באמת לתשובה. ממש תודה, בהערכה רבה.

לשואל היקר שלו' וברכה! שאלת הרבה שאלות שמצריכות לא רק תשובות ארוכות אלא בירורים יסודיים של התורה שבכתב ושל תורה שבעל פה, של הדורות ומצבינו היום וקשה מאוד לענות בכתב על שאלות כאלו. אולם אנסה לכתוב תשובות בקיצור אף על פי שלפי השאלות אני מזהה שישנה מבוכה רבה בכל ההסתכלות שלך על התורה בקשר הטוב שלה איתנו. לכן אני ממליץ שתיצור קשר אישי עם ת"ח גדול ותלמד איתו באופן קבוע ונדמה לי שעם הזמן רוב השאלות יקבלו את פתרונן בדרך טבעית ומשביעת רצון. כדי לא להחזיר אותך ריקם אענה בקיצור על שאלותיך השונות: בשאלתך הראשונה ציינת שנתווספו הלכות רבות במשך הדורות ואתה שואל מה הבסיס, מה בגדר חומרא, ומה מנהג? הבט נא על חיינו היום כמה השתנו מלפני 1000 שנים. היום לא ניתן לתאר חיים מסודרים ללא שימוש בחשמל ובמכשירים השונים הפועלים על ידו. היום לא יתכן שאדם יסתפק בלחם וחלב או בשר. כיום אנו צורכים אלפים של צורות מזון מעובד, אנו מבשלים ומקפיאים, ולכל עקרת בית יש רשימת הדרכות ומתכונים מה לבשל, איך לבשל (וכנ"ל לאפות וכדו'). איננו ישנים במערות או בבתי לבנים, בתינו מרוצפים ואנו בוחרים את המרצפות, את הריהוט, את הסיוד, ארונות, צבע הארונות, מיטות, תאורה, חלונות, צורת הדלתות ועוד. אנו נוסעים ברכב וכלי הרכב של היום שונים כמעט לגמרי מאלו שהיו לפני 30 שנים, האם אפשר לוותר על כל זה כי זה רק מנהג? ואולי עדיף לאכול לחם אפוי על גחלים עם חלב שאנו מקבלים מהעז שבמכלאה שלידינו. האם כל הסופרים וכל רשתות השיווק של בגדים וכלי הבית מוסיפים עומס על החיים? הרבה יותר פשוט ללבוש בגד גס, לא להשתמש במקדחות או מברגות חשמליים, לנסות להכין את הכסאות והשולחנות בידינו ועוד ועוד. האם הקב"ה ציפה לדעתך שנישאר בצורת חיינו, חיי הגוף החיצוניים כמו לפני אלפי שנים בלי רופאים בלי בתי מרקחת, ללא פסיכולוגים וללא עזרה סוציאלית ועוד ועוד? ואם זה כ"כ ברור שקידמה ושכלול אלו הם העליה והשלמות של האדם, האם לא ברור שלשלמות הנפש אנו זקוקים לשכלול מקביל ומשוכלל הרבה יותר מאשר לתיקון החומר שמשרת רק את הגוף של האדם? האם כדאי לנו לוותר על חרם דרבינו גרשום ואולי לוותר גם על הכתובה ועל חינוך הנשים? האם כל התקנות של חז"ל שהוסיפו כל כך הרבה שלו' צדק ויושר לא הוסיפו בריאות עצומה לאדם? עיין בספר הכוזרי בשאלה דומה ששאל המלך את החבר: כמה קשה לכם היהודים שאתם צריכים להקדים ברכה לכל אכילה ולכל עשיה. וענה לו החבר שהברכות מוסיפות לנו חיים יותר ערכיים במקום לאכול ללא חשיבה. אנו מודים לד' על האפרסק הודאה שונה מן ההודאה על תפוח האדמה והמלפפון, וזה עוזר לנו להתייחס לסוגים השונים של הבריאה בעולם. הברק והרעם מזכירים לנו את חכמת הבריאה המקיפה את כוחות הטבע. הברכה על ראיית הפיל והקוף מחדדת את חוש ההבחנה המבדיל בין הטבע הרגיל של כל הבריות לבין הופעתן של הבריות המיוחדות. כל מנהג שהנהיגו חכמים עוזר לנו מאוד לדקדק ולהגיע לשלמות במעשינו. לדוגמא: מנהגי האבל להבדיל ממנהגי הנישואין מעמיקים את התחושות הקיימות באותן שעות ונותנים להם ביטוי מעשי במקום שיקננו בלב, ופעמים עומס רגשות חסרות יכולת להתבטא יגרמו לנו חלילה להפרעות נפשיות. חסרון הנפטר האהוב אב או אם קשים מאוד לבנים, ע"י אמירת קדיש וע"י מנהגי האבל הם זוכים לפיצוי נפשי על אותו חיסרון שאותם מנהגים עוזרים לתת לו השלמה ותיקון כלשהו. כמובן חשוב מאוד לדעת את ההבדלים בין איסור של תורה, איסור של חכמים, גזירה, מנהג או חומרא. חשיבות הבחנה זו נחוצה למקרים של התנגשות עם צרכים אחרים. לדוגמא: כאשר חומרא מסויימת בכשרות יכולה לפגום בשלו' הבית של המשפחה או בכבוד אב ואם או בהלבנת פנים של אלו שלא נוהגים באותה חומרא, יש מקום לשקול שלא לנהוג באותה חומרא. כשם שרופא מדריך את החולה בתרופות וכשהן חריפות מידי ועלולות לגרום נזקים הוא שוקל אם לשנות את מינון התרופה או אפילו להחליפה באחרת. כמובן שלשם בירורים אלו חשוב מאוד שלכל קהילה יהיה רב המדריך ועוזר מתוך המטרה הכוללת לקדם את החיים ולשמור על שלימותם בבריאות נפשית ובשמחת חיים העוזרת ליכולת טובה של עשיה ומרץ הדרושה לנו כל כך. על שאלתך הבאה מדוע התפילין לא נכתבו במפורש בתורה כמו שבת ועריות- הרי גם מלאכות שבת לא נתפרשו בתורה, וידוע שבלי תורה שבעל פה אי אפשר לקיים שוב מצוה אפילו את החמורות ביותר. וכי כתוב בתורה איך לצום ביום הכיפורים? אולי מצות העינוי היא שאדם ישרוט את עצמו או יגרום לעצמו כוויה באש. האם מצות קידושי האישה שאישה פנויה המותרת לכל אחד הופכת לאשת איש שאיסורה חמור ביותר מפורשת בתורה? בסך הכל כתוב כי יקח איש אישה ואין שום הסבר שלקיחה זו היא בטבעת. אולי היה עולה בדעתך שלקיחת אישה היא חטיפה אלימה של האישה? והרי התורה מענישה אפילו מי שמפתה נערה ואפילו מוציא שם רע עליה. האם כדאי לוותר על המנהג לקדש אישה בטבעת? אפשר לשאת אישה ע"י שני עדים בשוק בקילו מלפפונים. האם צורת הקידושין בטבעת ושבע ברכות בחופה בסעודה ותזמורת כפי שהנהיגו חכמים לא הופכת את החתונה ליום מרכזי בכל עשרות השנים של חיי הזוג? האם כדאי לוותר על כך ולחזור ליסודות הבסיסיים של התורה שלא פרטה איך לסדר את הנישואין? נכון הדבר כפי שציינת שיש עומס בהתחייבויות שלנו אבל זה נכון באותה מידה גם בפרנסה גם בגידול הילדים, גם בחיי הזוגיות, חיי החברה, חיי אזרח במדינה, צבא, מילואים ועוד. אך עם תכנון טוב ומחושב אפשר לקיים את הכל ולא רק שלא לפגוע בבריאות ובשמחת החיים, להיפך. במקום שהחיים יהיו בנויים רק מצרכים הכרחיים כמו עבודה, יש לאדם זמן של תפילה שבו הוא מביע לפני הבורא את רצונותיו ואת מחשבותיו ומזה נותן ביטוי לרגעים האמיתיים ביותר בחייו, ומבקש מהבורא דעה כדי להצליח בחיים. ומבקש סליחה על מעשיו שלא היו הגונים ומכאיבים את נפשו. הוא מבקש רפואה לקרוביו החולים שמתמודדים בסבל מחלתם. ועוד בקשות על עמנו ועל ארצנו. לא זמן התפילה חשוב אלא עומק הלב שבה, כדברי הרמ"א בפתיחת השו"ע "טוב מעט בכוונה מהרבות שלא בכוונה". אחרי כל תפילה אנו יוצאים אל קשיי החיים בתוספת כח וביטחון כי לידינו יש ליווי אלוקי השומר עלינו מכל צרה, ועוזר לנו להצליח בכל המאבקים והסיבוכים שנמצאים במערכות החיים. כתבתי בקיצור דברים שמחייבים הרחבה גדולה ואקוה שיהיה בהם בשבילך נקודת זינוק ועליה בהרגשת הטובה הגדולה שעשה איתנו הקב"ה במתן תורתו ובכל חכמי ישראל במשך הדורות שבלעדיהם אין להעלות על הדעת יכולת הישרדות של עמנו בים הגלות והיסורין שעברו עליו. ואיתך השלו' והברכה בתוך כלל ישראל.