שלום, לאיזה יחס והתנהגות מצפה מאיתנו בוראנו כלפי יהודים ושאינם יהודים שבאו לארץ ישראל תוך זלזול בקדושתה ועכשיו הם כל הזמן מקללים, מדברים על דברים לא ראויים, מחללים את השבת, לועגים לנזקקים, לחולים ולאנשים נואשים, במקום לעזור להם, מעליבים את מי שנוזף בהם באופן ברברי ומאיים, כאשר הם דומים להפליא בהתנהגותם לגרועים שברשעי האומות שמהם הם באים? האם עלינו להתבונן בהתנהגותם בצורה סובלנית, ולסלוח להם שוב ושוב, או שעלינו להגן על קדושת הארץ, על השבת ועל חוקי ה', ועל זכותנו שיהיה לנו מקום בעולם שנוכל לחיות בו בלי שנהיה מאוימים?

זו שאלה מורכבת ויש להתייעץ עם רב בכל מקרה לגופו. באופן כללי ניתן לומר שיחסנו לכל יהודי צריך להיות יחס של קרוב באהבה כמו שכתב הרמב"ם ראוי להחזירן בתשובה ולמשכם בדברי שלום עד שיחזרו לאיתן התורה, או כלשון החזון איש שעלינו להחזירם בעבותות אהבה, ולהעמידם בקרן אורה עד כמה שידינו מגעת, ואם אין באפשרותנו לקרבם מכל סיבה שהיא, יש לתת להם יחס מכבד אנושי וחיובי, ועם זאת אין להתקרב אליהם יותר מדי כשזה עלול להשפיע עלינו לרעה, ויש להתפלל להשי"ת שיפתח את לבבם ויאיר את עיניהם ויזכו לשוב בתשובה שלמה. לגבי אותם לא יהודים שאינם נוהגים כראוי יש להתרחק מהם. בכל הקשור למערכות ציבוריות ולהחלטה באלו מקרים יש לצאת למאבק ציבורי, יש להשאיר זאת להחלטתם של גדולי התורה. ככלל דרך התורה היא "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" (משלי ג, יז), ורק במקרים יוצאי דופן בלית ברירה נערכים מאבקים כדי להגן על קדשי ישראל. [רמב"ם פ"ג מהלכות ממרים ה"ג, חזו"א יו"ד סימן ב, טז].