בהמשך לתשובת הרב ל"שאלה על ברכת המזון": "הבת שלי שאלה אותי על מה שאנו אומרים בברכת המזון. היא אמרה "זה לא נכון שהשם מכין מזון לכל בריותיו, עם כל האנשים הרעבים במקומות שונים בעולם”. מה אני עונה לה???" איך יכולים אנשים לומר "תמיד לא חסר לנו" אם הם היו במחנות הריכוז, והיו רעבים מאוד. תודה.

האבודרהם כותב שאנו אומרים ובטובו הגדול תמיד לא חסר לנו על שם "וארבעים שנה כלכלתם במדבר לא חסרו (נחמיה ט, כא), ואל יחסר לנו מזון וכו', בקשה היא, על שם "ולא יחסר לחמו" (ישעיה נא, יד). וביאור הדבר הוא שתמיד לא חסר לנו אין פירושו אמירה אישית שאף פעם לא חסרתי דבר, אלא אנו מציינים את העובדה שעם ישראל לא חסר דבר בימי שהותו במדבר, ומבקשים שכך יהיה גם בעתיד שלא יחסר לנו מזון לעולם ועד, שים לב שזה נאמר בלשון רבים כשהכוונה לכלל ישראל ולא בלשון יחיד המכוון לאדם המברך באופן אישי. (אבודרהם הלכות ברכות השער הראשון (1340), וכ"ה בפירוש התפלות והברכות לרבנו יהודה ב"ר יקר רבו של הרמב"ן (ד'תתק"ל – ד'תתק"פ / 1170-1220), ובפירוש עץ יוסף הנמצא בסידור אוצר התפילות ומצוטט גם בסידור קול יעקב ארטסקרול באנגלית). הדרשן הגדול הגאון רבי נפתלי הירץ גינזבורג זצ"ל (ה'תס"ו) כתב דרוש בענין זה: ובטובו הגדול תמיד לא חסר לנו ואל יחסר לנו מזון לעולם ועד, כבר כתבתי שדין עבד כנעני הוא שיכול רבו לומר לו עשה עמי ואיני זנך והוא הדין לישראל קודם שקיבלו התורה היה להם גם כן דין זה, אבל מקבלת התורה ואילך היה להם דין עבד עברי, נמצא מה שהיה זן אותנו קודם מתן תורה היה גם כן מצד טובו הגדול ולא מצד החיוב, ולזה כיון במה שאמר ובטובו הגדול תמיד רצה לומר מצד טובו הגדול שהוא תמיד, והוכחה לזה שהרי לא חיסר לנו, כוונתו בזה קודם מתן תורה היה לנו דין עבד כנעני ואפילו הכי לא חיסר, הגם שאסור ליתן פיתו לעם הארץ אפילו הכי לא פסק טובו, ומכל שכן עכשיו אחר מתן תורה שלא יחסר לנו, דעל כל פנים הוא מצוה לזון את הבנים משום דעסקי באורייתא, מכל שכן שלא יחסר לנו מזון לעולם ועד. (ספר נפתלי שבע רצון בברכת המזון, מהדורת בילגורייא תרצ"ו ומהדורה חדשה אשדוד ה' תשס"ב, ע"ש הדרשה באריכות). במה שכתב שאסור ליתן פיתו לעם הארץ נראה שכוונתו לגמרא במסכת ב"ב דף ח. שרבי הצטער על שנתן פתו לעם הארץ, אלא שיעויין בדברי הריטב"א המובאים בב"י יו"ד סימן רנא סעיף יא ודומה לזה בריטב"א מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי ניו יורק תשל"ח, שזה דוקא בשני בצורת ומה שהיה אוכל העם הארץ יחסר לתלמיד חכם אבל ודאי בלאו הכי חייב להחיותן וכו' וכך אכן נפסק להלכה בשו"ע שם.