שלום וברכה, יש מעמד צלחות המקובל ב-טו בשבט לפירות, לעוגות ולחתונות. המורכב מ 3 (או 2) צלחות בעלות רדיוס שונה עם חור באמצען ומחוברות במעין עמוד ממתכת. אין אוכלים ישירות מהצלחות אלא הן מיועדות שיקחו מהם את הפירות/ עוגה או לעיתים משמשות לנוי. האם יש צורך להטבילן (אם הצלחות עשויות: זכוכית או קרמיקה או אבן צפחה). ואם יש צורך לטבול - מה האופן הנכון? האם את כל המתקן לאחר שהורכב (יש אזור בין החור הפנימי של הצלחות לעמוד שלא יגיעו המים) או את הצלחות בפני עצמן (כל אחת) והאם חייבים לטבול את חלקי העמוד? ישר כח ותזכו למצוות

שלום רב. נקדים שכלי המשמש למאכל מוכן שראוי לאכול ממנו באופן מידי, והאוכל מונח על הכלי עצמו - הכלי טעון טבילה. כלי העשוי מזכוכית טעון טבילה עם ברכה. ואם הכלי עשוי מקרמיקה או אבן - אין הכלי טעון טבילה. בנידון השאלה, כיון שהכלי מורכב מכמה חלקים אם הצלחות אכן מזכוכית ניתן להטביל את כל הכלי (שכן דרך שימושו) בברכה או לטבול את הצלחות בנפרד ולפטור בברכה את שאר חלקי העמוד. ואם הצלחות מקרמיקה או אבן - הכלי פטור מטבילה (ועי' בהרחבות). מקורות: יעו' שו"ע יו"ד, ק"כ, ד' וערוה"ש שם, ל"ב וס' הכשרות עמ' קי"א, שאם יש כלי שמפסיק בין המאכל לכלי אין טעון טבילה אך מפית נייר או נייר אפיה אינם נחשבים הפסק. כלי קרמיקה (ללא ציפוי זכוכית), אבן, חרסינה אינם טעונים טבילה, רמב"ם מאכלות אסורות י"ז, ו', דרכ"ת שם ע', שו"ת חלק"י ב' נ"ז, בא"ח מטות, ב. ואף למחמירים בזה אין לברך ע"כ, וע' ס' הכשרות קי"ד, וס' הכשרות למעשה עמ' ר"א. לגבי כלי שמורכב מכמה חלקים והחלק שטעון טבילה הוא העיקרי שבא במגע עם המזון - יש להטביל את כל הכלי בברכה אפ' אם החלק השני שמרכיב את הכלי אינו חייב בטבילה, אולם אם החלק העיקרי פטור מטבילה, הואיל ואפשר להשתמש בו בנפרד - אי"צ טבילה. וכ"כ בס' הכשרות שם. ולגבי כלי שפטור מטבילה שמעמיד אותו כלי החייב בברכה, עי' שו"ע שם סע' ו' לגבי כלי עץ עם חשוקי ברזל, שפסק שאינו טעון טבילה, והכרעת הש"ך והט"ז סק"ט להטביל בלא ברכה, ואף ששם משמע שהחישוקים מחזיקים את עצם הכלי, מ"מ כיון שבנידו"ד כל שימוש הצלחות הוא ע"י המעמד, א"כ יש מקום עכ"פ לדמות לסע' הנ"ל אולם לא לגמרי כיון שבפועל ניתן להשתמש בפועל בצלחות גם ללא המעמיד, ולכן הרוצה להחמיר יטביל בלא ברכה. בברכה רבה, הרב נועם דביר מייזלס