שלום וברכה, כתוב בגמרא (שבת לג) בנושא של ניבול פה: "הכל יודעים כלה למה נכנסה לחופה, אלא כל המנבל פיו, אפילו חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה, הופכין עליו לרעה". אני מבין שהכוונה שכלה נכנסת לחופה להיבעל ואסור לאדם לומר זאת בפירוש, כי זה ניבול פה. מצד שני, בישעיה סב מדבר על גאולת ארץ ישראל וירושלים, ומופיע שם הפסוק "כי יבעל בחור בתולה, יבעלוך בנייך..." שארץ ישראל תחזור להיות בבעלות עם ישראל. והדימוי הוא כמו שבחור בועל בתולה, כלומר נושא אותה לאישה, ומקיים איתה יחסי אישות שמבטאים בעלות עליה. השאלה שלי: למה מה שהנביא מביא שם זה לא נחשב ניבול פה. ואם נאמר שפעם היה סגנון דיבור יותר חופשי (כמו שרואים גם ביחסים של השם עם ישראל שמתואר שם "כי בועלייך עושייך וכו"), אז האם היום מתאים לדבר כך או לא. הייתי בחתונה לפני כמה שנים, וזה היה בשבוע שההפטרה היתה בישעיה סב והרב שבירך שם, תחת החופה, הזכיר את הפסוק הזה, שזוכים לראות בהתקיימו (כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בנייך). אני הרגשתי קצת לא נוח שזה נאמר כך בציבור, השאלה אם זה היה בסדר (וזה עניין שלי שלא הרגשתי בנוח, ואולי אני לא כזה פתוח וכו), או שבאמת בימינו, פסוקים כאלה ראוי להם יותר צניעות ופחות הבלטה. תודה אני משאיר לשיקול הרב, אם לפרסם או לא לפרסם את השאלה באתר

בימינו שהפריצות גברה והעיסוק בנושאים צנועים נעשה בריש גלי אנו מקפידים יותר על סגנון הדבור שלא יתפרש כאילו גם אנו מדברים בשפת השוק חלילה