אם אדם מתעורר במהלך הלילה וצריך ללכת לבית הכסא בדחיפות, מה הן ההלכות בנוגע לנטילת ידיים על הקימה מהשינה כאשר בכוונתו לחזור לישון. במילים אחרות, האם הוא מברך על נטילת ידיים לפני יציאתו לבית הכסא גם אם קשה להתאפק או לא? האם הוא מברך אשר יצר לאחר יציאתו מבית הכסא וחוזר לישון בלי לברך על נטילת ידיים? במילים אחרות האם כוונתו לחזור לישון מבטלת את הצורך בנטילת ידיים על הקימה מהשינה? גם כאשר בסופו של דבר קם בבוקר וצריך ללכת לבית הכסא בדחיפות, באיזה סדר אומרים את שתי הברכות הללו? האם נוטלים ידיים ומברכים על נטילת ידיים בלי להתחשב בצורך הדחוף ללכת לבית הכסא או שיש סדר עדיפות אחר. תודה

אדם המתעורר משנתו בלילה או בבוקר וצריך ללכת בדחיפות לבית הכסא, ילך מיד בלי ליטול את ידיו כדי שלא יעבור על איסור בל תשקצו (מ"ב סימן א ס"ק ב, שו"ע או"ח סימן ג סעיף יז). ויזהר שלא יגע בידיו בכל הנקבים שבגוף כדי שלא ינזק על ידי הרוח הרעה השורה על ידיו (שו"ע סימן ד סעיפים ג-ד ושם במ"ב). אם מתעורר בלילה ואינו צריך לנקביו בדחיפות, נוטל את ידיו ג' פעמים לסירוגין (יש נוהגין ד' פעמים לסירוגין, פעם רביעית להסיר את המים הטמאים) ואינו מברך על נטילת ידים, משום שברכת על נטילת ידים נתקנה על הנטילה בבוקר (שו"ע סימן ד סעיפים א-ב ובמ"ב ס"ק א, י), אם לאחר מכן נתפנה בבית הכסא י"א שאינו צריך לברך אשר יצר בלילה אלא יוכל לסמוך על ברכת אשר יצר שיברך בשחרית, אולם המ"ב מפקפק בכך משום שפעמים רבות יקרה שבבוקר משתוקק עוד הפעם להטלת מי רגלים ולא יוכל לחול עוד הברכת אשר יצר דבבוקר ע"ז הטלה דלילה, ולכן מכריע המ"ב שירא שמים יחמיר על עצמו, ויטול ידיו וילבש מכנסים או יחגור בשאר דבר להפסיק בין לבו לערוה ויברך אשר יצר (מ"ב שם ס"ק ג). אם מתעורר בבוקר ואינו צריך לנקביו בדחיפות, נוטל את ידיו ג' פעמים לסירוגין (יש נוהגין ד' פעמים לסירוגין, פעם רביעית להסיר את המים הטמאים) והולך תיכף לבית הכסא לעשות צרכיו וכשיצא מבהכ"ס יטול ידיו פעם שניה ויברך ענט"י ואשר יצר, ואף שמן הדין ניתן לברך ענט"י אחר הנטילה הראשונה מ"מ טוב יותר שלא יברך עד לאחר נטילה שניה שנוטל אחר יציאתו מבית הכסא ובפרט אם היה צריך לנקביו בעת נטילה ראשונה שאז בודאי אינו רשאי לברך. ויש נוהגין להמתין מלברך ענט"י ואשר יצר עד בואם לביהכ"נ ומיד לאחר ברכות אלו ממשיך בשאר ברכות השחר, אך חשוב לציין שאין לנהוג כך אלא אם הולך מיד לבית הכנסת אבל אם לומד אחר הנטילה וכ"ש כשמפסיק בשיחה בטלה ואח"ז הולך לבית הכנסת ומברך שם ענט"י לכו"ע לא עביד שפיר דיש הפסק גדול בין נטילה לברכה. אמנם המ"ב מציין שהכרעת האחרונים היא שלא להפסיק לכתחילה בין ברכת על נטילת ידים והנטילה אלא מיד שנוטל ידיו צריך לברך על נטילת ידים, וטוב שימתין מלברך ענט"י עד לאחר שמנקה עצמו ורוצה להתפלל, ויסדר אחר ברכת ענט"י ואשר יצר גם שאר ברכות השחר (מ"ב שם ס"ק ד, ושו"ע סימן ו סעיף ב ובמ"ב ס"ק ח-ט).