לפי הרמב"ם, עם ישראל היו עובדי אלילים ומשום שהורגלו להקריב קורבנות, אז אלוקים נתן להם להקריב גם לו. ובכן, מאחר ואין בנו כבר ממקריבי קורבנות לאלילים, לשם מה בזמן המשיח יהיה מעשה פרימיטיבי כזה, ולא נחוץ בעליל, הרי אין לאלוקים שום צורך אמיתי בזה?

מה שכתב הרמב"ם ב"מורה נבוכים", שבדורם של ישראל היו הגויים עובדי אלילים לא עם ישראל. עם ישראל לא היה עובד אלילים, הרי כבר אבותינו הראשונים אברהם יצחק ויעקב היו מאמינים בשלמות בכל נפשם עד מסירות נפש בריבונו של עולם ולא חס ושלום באלילים. ולכן האמונה בעבודת אלילים היתה של הגויים ולא שלנו ושם כותב הרמב"ם ב"מורה נבוכים" טעם זה כדי לשבר את האוזן אבל הרמב"ם בעצמו בספר "יד החזקה" כתב שלעתיד לבוא, כשיבוא המשיח יבנה בית המקדש ויקריבו בו קרבנות ומה שהדבר נראה פרימיטיבי זה רק בגלל שאיננו בדיוק מבינים מה משמעות הדברים. כמו שאדם יסתכל על מה שקורה אצלו כשהוא אוכל בשר. האם אכילת הבשר היא לא פרימיטיביות?. האם זה צודק שאדם יקח כבש או פרה או עגל , ישחט אותם , יסלק מהם את חייהם כדי להשביע את קיבתו או תאוותו?. האם זה לא פרימיטיבי? ואם זה מקובל כ"כ, וכולם, אולי אפילו השואל, אוכלים בשר דגים ועופות ולא רואים בזה פרימיטיביות, מדוע קרבן להשם נראה יותר פרימיטיבי מאכילת בשר? ייתכן, ואם נגיע למצב שבני אדם יחדלו לאכול בשר וישמרו על זכויות של בני אדם ושל בעלי החיים אולי אז לא יהיה צורך בקרבנות, כי ודאי שלאלוקים אין צורך אמיתי בזה. הקרבנות מטרתם היא לרומם את נפש האדם. כל זמן שאדם אוכל בשר ונראה לו שמותר לשחוט בשר לצורך תאוותיו, אין שום סיבה שהוא לא ישחט בשר על מנת לרומם את נפשו ע"י קרבן להשם. כשאדם יינזר מאכילת בשר לעצמו אז אולי יהיה זמן להפסיק או שלא להקריב קרבנות גם בבית המקדש. והלואי שנזכה לבניין בית המקדש ואח"כ נדאג גם לשאלת הקרבנות.