לרב שלום, מהם ההלכות הבסיסיות של מעשר כספים?

א. שיעור החיוב במצוות צדקה. ב. מקור חיוב הפרשת מעשר כספים. ג. הוצאה למצווה מכספי מעשר. ד. הפרשת מעשר לאחר נכוי צרכי ביתו ה. מזונות ילדיו הגדולים ממעשר כספים. ו. הפרשה מעשר ממלגות: אברך, סטודנט, משכורת צבאית. פיצויים, מתנות. הקדמה: מעשר כספים מוזכר בספרי ובמדרשי חז"ל אך לא מוזכר בתלמוד לכן רבו הדעות בדין זה, השתדלתי להביא את ההלכה למעשה מתוך מאמר מקיף שכתבתי לעלון 'מחניך' של הרבנות הצבאית. א. סך מינימום למצוות צדקה בשנה שליש שקל בשנה – מובא בשולחן ערוך שכל אחד מישראל חייב לתת צדקה שליש שקל (בערך 15 ₪) ב. מקור חיוב שיעור הפרשת עשירית - מעשר כספים. הבית חדש כתב: חיוב הפרשת מעשר מרווחיו לצדקה הוא רק מידת חסידות והידור מצווה. בשו"ת חוות יאיר מסביר דעה זו, שהרי לא נזכר בתלמוד מקור להפרשת מעשר כספים ומכיוון שהתלמוד מתעלם מדברי הַסִפְרְי, והמדרשים נראה סובר שאין הם להלכה. הוכחה נוספת לכך היא כפי שמעיד שם החוות יאיר על מנהג העולם שאין נזהרים בהפרשת מעשר כספים ומכאן ראיה שאין זו חובה מן הדין, שאילו היה חובה מדרבנן "לא היו ישראל קדושים מקילים בה עד שרק אחד מעיר ושנים ממשפחה נזהרים בה". ראיה נוספת מדייק "שבות יעקב" ממדברי הרמב"ם והשו"ע שפסקו שהפרשת מעשר היא מידה בינונית משמע שהדבר בא כהמלצה לרוצה להדר ולא כחיוב והחיוב הוא דווקא שליש השקל בשנה. ועוד מקשה ה"שבות יעקב" מקור הפרשת מעשר כספים הוא מדרשת הפסוק "עשר תעשר… המצווה על הפרשת מעשר ודין הפרשת מעשר עני נוהג רק בשנה השלישית והשישית, אם כך לא יתכן שיהיה חמור דין מעשר כספים הנדרש מפסוק זה יותר ממעשר עני. ג. ויש פסקו שמעשר כספים חיובו מדרבנן – כך פסקו הט"ז והחיד"א ד. הפרשת מעשר כספים מדין נדר וכתב בשו"ת יחווה דעת "על כל פנים הנוהג להפריש מעשר כספים ממשכורתו ומרווחיו, נעשה הדבר עליו כדין נדר, ואסור לבטל מנהגו, אלא אם כן אמר בפירוש בתחילת מנהגו שהוא נוהג כן בלי נדר." ומנהג מעשר כספים ההופך לנדר הוא כשנהג כך והפריש שלש פעמים. ה. האם מותר להוציא מעשר כספים על מצוות? נראה שמותר להוציא מכספי מעשר כספים לצורכי מצווה: לדעת הב"ח והש"ך - מותר תמיד. באר הגולה- רק למצוות שאינו מחויב בהם. כגון הכנסת כלה. שו"ת יחווה דעת פוסק כדעת באר הגולה לפי זה נראה שמאחר שהנוהג להפריש מעשר כספים נעשה הדבר עליו בגדר חובה, אינו רשאי לתת ממעשר זה לחובת המצווה של מתנות לאביונים של יום פורים. ורק אם אמר בפירוש בשעה שהתחיל להפריש מעות מעשר בלי נדר, והשעה דחוקה לו, רשאי לתת ממעות אלה למתנות לאביונים, וכן לתרומת זכר למחצית השקל. ו. חישוב מעשר כספים, האם לאחר ניכוי הוצאות המחיה? שו"ת יחווה דעת - מעיקר הדין נראה שדעתו להקל שכן יש הפוסקים כדעת שו"ת 'אבקת רוכל' לרב יוסף קארו. ומצטט את רבי כלפון משה הכהן: "ועל כל פנים כיון שעיקר דין מעשר כספים שנוי במחלוקת, ויש אומרים שאינו אלא מנהג, ויש אומרים שהוא מדרבנן, הא קיימא לן ספקא דרבנן לקולא. ומכל שכן שראוי והגון להורות כדעת מרן בתשובה הנ"ל, הלכה למעשה לרבים, לעודדם ולזכותם במצות מעשר כספים שהיא מצוה יקרה וחשובה, וגם העניים ייהנו מהמעשר." ומוסיף ראוי להדר במצווה זו - "אבל מי שחננו ה' בעושר, וידו משגת, יאחז צדיק דרכו לתת כל המעשר לעניים ולאביונים ולעמלי תורה ולישיבות ועץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר." ז. תשלום שכר לימוד עבור בניו הגדולים מגיל שש מותר מעיקר הדין, כפי שכתב בשו"ת יחווה דעת: הנוהג להפריש מעות מעשר ממשכורתו, ומכל רווחיו, רשאי לנכות מדמי המעשר, דמי פרנסת וכלכלת בניו ובנותיו הגדולים היתרים על גיל שש שנים, ואפילו הם סמוכים על שלחנו. וכן רשאי לסייע ממעות מעשר בהוצאות נישואי בניו ובנותיו, כגון לצורך דירה ורהיטים וכיוצא בזה, כדי שיוכלו לבנות את ביתם. ח. הפרשה מעשר ממלגות: אברך, סטודנט, משכורת צבאית. פיצויים, מתנות. לכאורה ניתן לאמר שסכום כסף המגיע לאדם שלא כתמורה על השקעת ממון או עבודה אינם נחשבים כריווח. כסף הניתן לאדם על מנת לסייע לו למחייתו כגון: בן המקבל דמי כיס מאביו הסברה היא שאין הוא חייב לעשר מכסף זה מפני שהוא סמוך על שולחן אביו וכסף זה ניתן לו כדי מחייתו. וכן אברך המקבל מלגה וכדומה נראה לומר שכסף זה אינו ריווח אלא ניתן לו לקיום על מנת שיוכל להמשיך ללמוד והוא כעני המקבל צדקה "שפרנסת עצמו קודמת לכל אדם, ואינו חייב לתת צדקה עד שתהיה לו פרנסתו." ומכיוון שחייב בפרנסת עצמו אינו צריך להפריש מעשר אלא שלישית השקל בשנה. ט. הפרשת מעשר כספים מקבלת מתנות חפצים שונים חפצים המתקבלים כמתנה לחתונה וכדומה או ירושה להבדיל מכסף, נראה לדייק מפתחי – תשובה כי אין הם מחויבים במעשר על קבלת חפצים בירושה לא חייב הפרשת מעשר והנראה אולי שגם תלושי קנייה שמקבלים כמתנה הם אינם ככסף ממש ויהיו פטורים מהפרשת מעשר כספים לסיכום: הפרשת מעשר כספים יש ביחס לחיוב בה דעות שונות. יש פוסקים הסוברים שהחיוב מדרבנן ויש סוברים שהפרשת מעשר כספים רק ממידת חסידות. כל מי שזקוק לצרכי מחיתו אין צריך להפריש מסכום זה מעשר כספים, או להפריש מעשר כספים ממה שמניחים לחיסכון. וכן ניתן להפריש מעשר כספים למצוות שלא חייב בהם, אבל מצווה שחייב בה כגון ארבעת המינים אין לקנותה מכספי מעשר כספים.