מהם הדברים הדרושים גניזה ומה לא דרוש גניזה? אודה לפירוט

הקדמה ישנם מדרגות שונות בענייני הקודש, ישנם דברים הטעונים גניזה מהתורה, וישנם דברים הטעונים גניזה מדרבנן, ויש שאינם טעונים גניזה כלל. חיוב גניזה נלמד מהפסוק: "והדרת פני זקן" מפני התורה לא כל שכן. הגדרות שונות יש דברים שיש בהם קדושה, ויש דברים שהם תשמישי קדושה, הכוונה המסייעים לקדושה. ויש דברים שיש בהם מצווה ויש דברים שהם תשמישי מצווה. דברים שיש בהם קדושה חיוב גניזתם מהתורה, ואילו דברים המשמשים למצווה חיוב גניזתם מדרבנן. א. דברי קודש חייבים גניזה והם ספרי תורה, תפילין ומזוזות, ספרי הקודש: חומשים, תלמוד, הלכה ומדרש. חייבים בגניזה בין אם הם בכתב יד ובין אם הם בדפוס. ב. תשמישי קדושה דברים המשמשים את הקדושה, ונעשה ליפות את הקדושה. כגון: ארון קודש, המפה הפרוסה על בימת הקריאה, עצי חיים, מעיל ואבנט, הינם בקדושתם לאחר שהשתמשו בהם, וכאשר התבלו חייבים לגנזם. ג. תשמישי דתשמישי קדושה לדוגמא: בתי מזוזה כאשר מתבלה אין צורך לגנזם, ונכון לזרקן לאשפה עם עטיפה. ד. דברי מצווה דברים שמקיימים בהם מצווה כגון: ציצית, ארבעת המינים, שופר, סוכה. כאשר משתמשים בהם למצווה אסור להשתמש בהם לצורכי חול כלל. ולאחר שנתבלו אין בהם קדושה כלל ומותר להשתמש בהם לצרכי חולין, ומותר לזרקם באשפה וראוי עטופים בשקית. וכן הדין ריהוט בית הכנסת שהתבלה, שולחנות סטנדרים, לזרקם בצורה מכובדת. ה. תשמיש של תשמישי מצווה כגון: נרתיק לטלית, קופסת האתרוג, נרתיק ללוב , נרתיק לשופר. אין בהם קדושה כלל ומותר להשתמש בהם לענייני חולין, ואם אינו חפץ בהם מותר לזרקם. ו. שולחן הבימה (יש קוראים בשם התיבה) והפרוכת שעליה השולחן שקוראים בו ספר התורה אינו נחשב לתשמיש קדושה מפני שמכוסה בפרוכת, אבל לפרוכת שעליה יש דין של תשמיש קדושה. לכן החיוב לגנוז את הפרוכת ולא את הבימה. והוסיף הרמ"א – למרות היותו תשמיש קדושה נהגו בו כמה הקלות כמו להניח עליהם ספרים וכדומה מפני שקשה להיזהר בכך, וכאילו בזמן חידושם נקבע שהקדישו למצווה, אבל מותרים לעשות בהם כמה דברים נוספים. ונקרא 'לב בית דין מתנה עליהם' שיהיה מותר להניח עליהם, חומשים ויתר ספרי הקודש ואין בכך פגיעה בקדושתם. ז. תשמישי קדושה – דוגמאות רצועות תפילין, בתי התפילין, והשקית שלהם יש להם דין תשמישי קדושה כיון שנוגעות בבתי התפילין וצריך לגונזם. ח. ספריות נחשבים כתשמיש של תשמישי קדושה ולכן אין בהם קדושה ומותר להשליכם. ט. שטרות כסף , בולי דואר שטרות כסף , בולי דואר שכתובים עליהם דברי תורה אינם צריכים גניזה מפני שלא נדפסו לשם קדושה. י. תשמישי קדושה של כסף וזהב תשמישי קדושה של כסף וזהב שמשמש את הספר תורה, אם התיישנו או נשברו באופן שאין ראויים עוד לתנם על ספר התורה, מותר להוציאם לחולין ולמכרם, ולקנות חדשים, מפני שנחשב שעשוי תנאי שקדושתם תהיה כל זמן שיכולים להשתמש בהם. ועדיף לתנם לצורף שיתיכם ובכך בוודאי פקעה קדושתם. יא. גיליונות בתי דפוס גיליונות ספרים בבתי דפוס, שהספרים לא יצאו כהוגן חיפשו הפוסקים בדורות האחרונים דרך להתירם על מנת שלא יכבידו על הגניזה, והתירו להעבירם למכלי הגריסה.(אג"מ ד, לט.) ויש שכתבו בדורות קודמים להתיר שריפתם מאשר יהיו למרמס רגליים. (חזו"א) וכך הדין לגבי מחברות , מבחנים, טיוטות, כל זמן שאין בהם שמות הקודש (שבעה שמות: י-ה-ו-ה, א-ד-נ-י, א-ל, א-ל-ו-ה, א-ל-ה-י-ם בכל הטיותיהם, צ-ב-א-ו-ת, ש-ד-י ללא מקו). יב. שמות הקודש שאינם נמחקים שמות הקודש שאינם נמחקים, המאבד אותם עובר בלאו 'לא תעשו כן לה' אלוקיכם' ומדובר בשבעה שמות הצריכים גניזה. ונחלקו הפוסקים אם הכותב אות ה' יש בה קדושה למרות שמכוון לכתוב את שם ה' ולדעת החיד"א וערוך השולחן (רעו, כח) אין בהם קדושה. ויש שהקפידו שלא לכתוב במכתבים, אלא לכתוב בס"ד. יג. כתיבה אלקטרונית דיסק, כתיבה במחשב וכדומה לא חלה עליהם קדושה כלל, ואין בהם איסור מחיקה גם של שמות ה', ואן בהם חיוב גניזה. יד. ספרי קודש שנכתבו בשפה זרה ספרי קודש שנכתבו בשפה זרה טעונים גניזה. טו. שמות שרמוזים בהם שם ה' שמות שרמוזים בהם שם ה' כנחמיה, אליהו, יהודה, שמואל, יחיאל. מותר לכותבם בשלימות ואין בהם דין קדושה ואין צריך לשמרם שלא לזרוק אותם דרך ביזיון. וכן שמות כמו בית אל, שדי חמד, אהיה, שלום, אין בהם קדושה כלל. (ויש נהגו להפריד האותיות לדוגמא: בית א-ל כותבים עם מקו ממידת חסידות, וכך נהג הרב ש"ז אוירבאך זצ"ל ופסק לציבור שמותר ולא נהגו להחמיר בזה). טז. עטיפת ספרי קודש עטיפת ספרים בניילון על מנת להגן על הכריכה, אין בהם קדושה כלל אינם צריכים גניזה ומותר לזרקם לאשפה. יז. עלוני השבת עקב ריבוי העלונים, המכביד על יכולת הגניזה, לכן היו פוסקים שהתירו להניחם במכלי הגריסה בצורה מכובדת (אלא אם כן היה בהם שמות משמות הקודש שהוזכרו לעיל).