שלום עליכם. מה עושים כשאין מלח על השולחן? האם אפשר לטבל בלחם עצמו כמו שיש נוהגים, והאם יש מקור לכך?

שלום רב. נקדים שיש מצוה לשים מלח על השולחן קודם שיברך המוציא, ולפי המקובלים יש להטביל ג' פעמים במלח. אם אין מלח - ניתן ל'הטביל' את הלחם בחתיכת לחם אחרת, ויש לכך מקור בפוסקים. מקורות: הרמ"א (קס"ז ה') בשם שבולי הלקט כתב שיש מצוה להביא על כל שולחן מלח קודם שיבצע, כי השולחן דומה למזבח והאכילה כקרבן, ונאמר "על כל קרבנך תקריב מלח", וחתם בשם התוס' "והוא מגן מן הפורענות". ומכאן נשתרש מנהג העולם שאם אין מלח, מטבילים בשאר מאכלים שיש בהם מלח. המקור למנהג לטבל בפת אחרת, כן מובא בכה"ח (שם סקל"ז) בשם הסולת בלולה (סק"ה), שיטבל בלחם עצמו ג"פ ויכוין להמתיק ג' גבורות בג' חסדים בכל טיבול גבורה אחת, וכתב שהטעם הוא "שהלחם אותיות מלח וגם הוא גימ' ג' הויות ונוכל לכנות אותם לג' גבורות גם כן, ובפרט בפת דידן שיש בו מלח ויכוין למתק המלח שבו". וראה (שם) שחלק על היפה ללב שסובר שאם אין מלח יטבול בסוכר, וכתב כה"ח שהטעם הוא למתק הדין, מה שייך סוכר שאינו דין לא בשמו ולא בטעמו, וכתב שכבר דחה סברא זו בשו"ת רב פעלים (ח"ב יו"ד סי' ד') מדברי ראשונים ואחרונים. בברכה נאמנה,