שלום לרב. ישנו בניין משותף שבו 18 דירות ב 6 קומות, ולמטה יש שטח מרוצף ומשותף לכל הבניין. יש ילדים שמשחקים כדורגל בשטח המשותף. חלק מהדיירים מתנגדים למשחקים האלה במיוחד משום שהם גורמים לרעשים, וכן משום שהכדור נופל מידי פעם למרפסות, וזה גורם להטרדות כשהילדים דורשים את הכדור חזרה וכד. חלק מהדירות לא פונות כלפי השטח המשותף, או שהם גרים בקומות הגבוהות, ולכן הם לא כל כך מתנגדים למשחקים האלו. לחלק מהדירות שפונות כלפי השטח המשותף זה מפריע והם דורשים למנוע משחקי כדור רגל בשטח המשותף. האם צריך שכל בעלי הדירות יסכימו למשחקים האלה כדי לאפשר לילדים לשחק, או שמספיק מיעוט או אפילו דירה בודדת שמתנגדת למשחקי כדור רגל כדי למנוע את המשחקים האלה? דרך אגב בעלון עולם קטן פרשת כי תבוא, נשאל הרב אבינר שאלה דומה בעניין דירת שותפים, והרב אבינר ענה שבשותפים צריך הסכמת כולם. האם גם במקרה שלנו צריך הסכמת כולם? תודה רבה.

בס"ד שלום וברכה, שאלות מעין אלו יש לענות במעמד שני הצדדים, לשמוע מה בדיוק המציאות, עד כמה הדבר מפריע וכדו'. לכן כדאי לפנות לרב שמבין בהלכות אלו של דיני ממונות, המוסכם על שני הצדדים ולשאול אותו. והדרך הרצויה יותר היא, לאסוף את כל דיירי הבניין ולנסות להגיע לפשרה המוסכמת על שני הצדדים שמצד אחד הילדים יוכלו לשחק, ומצד שני הזמן בו הם ישחקו יהיה מוגבל לזמן ולדבר עם הילדים להיזהר לא להעיף את הכדור גבוה, כך שמציאות זו פחות תפגע בדיירים בקומות הנמוכות. באופן כללי, בהלכות שכנים ישנו כלל, ניתן להשתמש בשטח המשותף באופן שדרך אנשי המקום להשתמש. אך אם בא לעשות דבר שאין דרך אנשי המקום לעשות שאר השותפין יכולים למחות בו. וכך כתב השולחן ערוך (חושן משפט קסא, ה): "אחד מהשותפין בחצר שבקש להעמיד בה בהמה או ריחים, ( או) לגדל בו תרנגולים, חבירו מעכב עליו. וכן שאר דברים שאין דרך בני המקום לעשותם בחצרותיהם, בכולם השותפין מעכבין זה על זה". עפ"ז יש לבחון מה המנהג בשאר השכונה בעניין זה. אם בעוד בניינים משחקים ילדים בכדור, לא ניתן למנוע מהם לשחק. אך כמובן שזה תלוי בתדירות בה הילדים משחקים (מסתבר שאם משחקים עשרים וארבע שעות ודאי ישנה הקפדה על כך) כמות הפעמים שהכדור נופל לתוך המרפסות וכדו'. כך ניתן ללמוד מתשובת הריב"ש, (סי' רמח) שענין ההקפדה משתנה בהתאם לקביעות התשמיש. הריב"ש דן במי שהחזיק לפרוק את בהמותיו בשעת הבציר בחצר חבירו, האם דרך להקפיד ע"כ: "כי מה שהעמידוה בגמרא ברחבה שאחורי הבתים, זהו לפי מה ששנו במתניתין, היה מעמיד בהמה בחצר וכו', רוצה לומר בתמידות בלי הפסק, ובזה דרך להקפיד אם לא ברחבה שאחורי הבתים, אבל מ"מ למדנו מן האוקימתא ההיא, שאם המקום הוא שאין מקפידין עליו בתשמיש ההוא, אינה חזקה. ובנידון זה שאינו תמיד בלי הפסק אלא מידי שנה בשנה, אין דרך להקפיד במקום כזה". שנה טובה, שתזכו לחיות בשמחה ובשלום עם שכנכם