שלום. בתחילת ספר הכוזרי, לאחר שהפילוסוף שוטח את תפיסתו, מלך כוזר דוחה אותה ב2 טענות: 1. "אַךְ אֵינָם מְפִיקִים לִשְׁאֵלָתִי, מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי יודֵעַ בְּעַצְמִי כִּי נַפְשִׁי זַכָּה וּמַעֲשַׂי יְשָׁרִים לִרְצון הַבּורֵא, וְעִם כָּל זֶה הָיְתָה תְשׁוּבָתִי כִּי הַמַּעֳשֶׂה הַזֶה אֵינֶנּוּ נִרְצֶה, אַף עַל פִּי שֶׁהַכַּוָּנָה רְצוּיָה, וְאֵין סָפֵק שֶׁיֵשׁ מַעֲשֶׂה שֶׁהוּא נִרְצֶה בְעַצְמוּתו לא כְפִי הַמַּחֲשָׁבות."- מלך כוזר בטוח בכך שיש מעשה רצוי, דהיינו- יש אמת בעולם, מכיוון שכך נאמר לו בחלומו: "כַּוָּנָתְךָ רְצוּיָה אֵצֶל הַבּורֶא אֲבָל מַעַשְׂךָ אֵינָנּוּ רָצוּי", מכאן שיש מעשה רצוי. הוא אדם ישר וטוב כפי שהפילוסוף טוען שצריך להיות, אך עדיין נאמר לו בחלום שמעשהו אינו רצוי, ומלך כוזר בטוח באמיתות חלומו. אך זוהי מסקנה הנובעת מ"עלילת" הסיפור, לא מצד החיים עצמם. אולי מלך כוזר יכול להיות בטוח שיש אמת בעולם כי כך נאמר לו בחלומו, ולכן הוא באופן אישי יכול לדחות את דברי הפילוסוף הטוען שאין דבר נכון לעשות והעיקר הוא להתעלות, אך מה אנחנו נענה לפילוסוף? ודאי שלא נסתמך על חלומו של מלך כוזר כשמדובר בתפיסת עולמנו... אם כך, מהיכן אנו מוכיחים שיש אמת מסוימת ומתוך כך דברי הפילוסוף אינם נכונים? 2. "מַה לֶּאֱדום וּלְיִשְׁמָעֵאל שֶׁחִלְּקוּ הַיִּשּׁוּב נִלְחָמִים זֶה בָזֶה, וְכָל אֶחָד מֵהֶם זִכָּה נַפְשׁו וְכַוָּנָתו לֵאלהִים וְנִבְדָּל וְנִפְרָשׁ וְצָם וּמִתְפַּלֵּל וְהולֵךְ..."- תשובת הכוזרי לפילוסוף היא שישנן דתות בעלות השפעה עצומה על העולם, ואנשים דבקים בהן בכל מאודם ברמה של חיים למוות. לכן לפיו האמת נמצאת בדת כלשהי, בניגוד לפילוסוף שלדבריו אין אמת מסוימת. אך האם התנהגות של אנשים בדרך מסוימת מוכיחה שהיא אמת? ודאי שלא, אפילו אם מתנהגים על פיה אנשים רבים. ודאי שדברים בעלי פופולאריות יש לבדוק ברצינות, אך אין זה מכריח ומוכיח שהם האמת. אם כן, מהי תשובתנו לפילוסוף? אשמח לתשובות שאינן מבוססות על מקורות יהודיים אלא על החיים עצמם, שכן אני באה לבחון ולבנות אמונה מהבסיס, מאפס. (ביסוס ממקורות שמגיע לאחר אמונה בהם זה כבר מעל המקום האמוני בו אני נמצאת כרגע...) תודה גדולה!! :)

בס"ד שלום רב,עת מחילה על העיכוב בתשובה. התשובה/הדחייה של המלך אל הפילוסוף היא מהחיים עצמם ולא ממחשבות פילוסופיות. החלום מבטא את התביעה הפנימית של האדם שדוחקת בו במהלך היום כולו למצוא פשר לחייו, משמעות לקיום שלו, תוכן שמקיף וחודר לכל חלקי החיים, לכן הוא מבקש את המעשה הרצוי ולא מסתפק רק ברגשות או מחשבות. כמו כן, האמירה ביחס לדתות הגדולות אינו מחייב שהן צודקות בכל מה שהן אומרות. טענת המלך היא שתביעה נפשית-רוחנית עמוקה וחזקה כל כך, עד כדי הנעת חברות שלמות לאורך דורות להילחם זה בזה ואף למות על כך, מלמדת שזה צורך אמיתי וממשי, ולהתייחס לזה בזלזול, כמו שעושה הפילוסוף, זו טעות ואי הבנה של המציאות הממשית. אלא חיים בדמיון מופשט על העולם. נוכל להמשיל זאת לאדם המתאר כך דבר שראה: מפגש של שני גופים בעלי מבנה גוף דומה אך בגדלים שונים. בשל אותות עצביים נשלחו פקודות אל הגידים שגרמו למתיחה של אברים הנמצאים בצדי אותם הגופים. הגוף הזעיר הגיב בזריזות והפרשות ההורמונים גרמו לו לנוע בקצב מהיר אל אמצעו של הגוף הגדול ממנו. אז האיברים הצדיים נסגרו מסביב לגוף השני ורטיבות מילאה את פניהם. תיאור מייגע (וכמובן לא מדויק מדעית וכו') של מפגש מרגש בין אמא לבנה. יש אמת בתיאור המעשי/ביולוגי אך לעשות אותו חזות הכל וכך לחוות את החיים - זה טעות. זה מה שאומר המלך לפילוסוף = אתה מדבר יפה, אך אתה לא חי. אתה מצמצם את כל מהות החיים לדבר אחד - השכל. ממילא אתה לא יכול לספק לכלל האנשים חכמה שתדע לרומם ולתת משמעות עמוקה לכל חלקי החיים. ולכן מבין המלך שאת מבוקשו ימצא במקום אחר. בהצלחה .