שלום כבוד הרב! אני בשנת האבל על אבי מחפשת את הדרך בין האבל לבין שמחה שהיהודי מצווה. הרי "מצווה גדולה להיות בשמחה", אבל איך זה אפשרי כשהנשמה כואבת, כשבוכה ולא יכולה לשמוע מוסיקה או לרקוד אפילו ביני לבין עצמי? מהי הדרך הנכונה לעבור את שנת האבל מבלי ליפול לדיכאון ועצב מתמשך? האם יש דרכים לשמוח במצב הזה?

שלום לך, כדי שלא לשקוע בעצבות יתירה, יש לעסוק בבניין החיים, במקום באבלות וצער על מה שלא יחזור עוד. חיים שלמים שליוו אותנו כבר לא כאן, אבל אנחנו יכולים להנכיח אותם בחיינו על ידי הליכה בדרכם ועל יד עשיית מעשים טובים לעילוי נשמתם. מה שהופך את האבלות מצער על הריק שנוצר ועל חסרון היקר לנו, לתנועה של הענקה ונתינה והתמלאות בחיים חדשים. את יכולה לקבל על עצמך דברים טובים, כלימוד לעילוי נשמתו, עזרה לאחרים. התנדבות, תרומה עבור נשמתו ועוד. בכך האבלות הופכת משקיעה בצער למשהו שמניע אותנו לצמיחה ולבניין, שגורמים סיפוק למעלה וגם לנו, שנארנו כאן. מן השמים תנוחמו, אוריאל