על פי דברי העונה בשאלה 2, אנחנו לא מבינים את אהבת ה אך יודעים שהיא קיימת (בצורה שאיננו יכולים להבין). אך, אם איננו מבינים מה היא אותה אהבה, איך הגענו למסקנה שהיא קיימת? בתשובה לשאלה הראשונה אומר העונה: "הבורא אוהב את בריותיו, שהרי הוא ברא אותם כדי להיטיב להם." כלומר יש הוכחה לכך שה אוהב אותנו, והיא שהוא ברא אותנו. לא הייתה לו סיבה אחרת לעשות זאת אלמלא אהבתו. התשובה הזו לכאורה כן תופסת שבמידה מסוימת אנחנו מבינים את אהבת ה, ולכן אנחנו יכולים לשייך אותה לדברים טובים שקורים לנו. לפי הגיון זה יש לשייך דברים רעים שקורים לנו לכך שה לא מרוצה מאתנו\פחות אוהב אותנו. בנוסף, משתמע מתשובה זו, שאיכשהו ה אהב אותנו לפני שברא אותנו, על הנחנה זו, ניתן להסיק שה ברא עוד עולמות עם אנשים שהוא אוהב. תשובה זו גם אומרת לכאורה שיש לה רווח כלשהוא מכך שאנחנו קיימים, עקב אהבתו אותנו. כלומר בהנחה שאהבה צריכה להתבטא איכשהו, ה יהנה פחות אם יקרה לנו משהו\נעשה משהו. האם ניתן לומר, במידה והנקודות שהזכרתי לעיל לא מסתדרות, שאין לנו שום עדות לכך שה אוהב אותנו כיוון שאנחנו לא מבינים איך הוא פועל או על פי אילו רצונות הוא עושה זאת? האין זו סתירה לוגית לומר שאני חושב שאמרה מסוימת או דבר מסוים נכונים אפילו שאני לא יודע מה מה המשמעות שלהם? (דבר שמונע ממני כל דרך הגיונית להגיע למסקנה שהם נכונים.)

שלום לך, מצד האמת, אין קשר בין הידיעה שדבר מסויים קיים, לבין ההבנה כיצד הוא פועל, או באיזה תנאים הוא פועל וכד'. האדם יכול להעיד על קיומם של דברים רבים, למרות שהוא לא מבין אותם כלל. דרך משל, גם כאשר האדם לא באמת ידע כיצד יורדים גשמים, זה לא הפריע לו לדעת שהם אכן יורדים. וגם כאשר האדם לא ידע להסביר בשום צורה מה פשר המראות שהוא רואה בשמים [=השמש, הירח והכוכבים], הוא ידע הם קיימים. וגם הורים שאינם יודעים כיצד להסביר מהי אהבתם לבניהם, חשים שהיא קיימת. וכך גם אהבת ה'. מי שבאמת מחפש אותה, ימצא אותה, והיא תמלא את לבו, גם אם הוא לא ידע להבין בצורה מדויקת, מהי אותה אהבה. וכבר המשילו הנביאים את אהבת ה' לאהבת אישה. ועובדה היא שגם מי שלא יודע להסביר מהי אהבתו לאשתו או לבניו ובנותיו, וכיצד היא פועלת, מרגיש ויודע שהוא אוהב אותם. ידיעתו לא באה לו מכוח הבנתו, אלא מכוח תחושתו הוודאית שדווקא אותם הוא אוהב. מי שמנסה לכפות על שכלו להבין את ה', ישאר בסוף בלי ההבנה ובלי האהבה. אבל מי שמחפש את ה' ורוצה לחוש בקרבתו (גם אם הוא לא מבין אותה), יזכה בסוף להתמלא מאהבת ה'. לא אמרנו שלקב"ה לא הייתה סיבה אחרת לברוא את האדם, מלבד אהבתו את בריותיו. אנחנו לא באמת יודעים כיצד הדברים נראים מהכיוון שלו. כל שאנו יודעים הוא, שבריאתו אותנו היא עדות לאהבתו אותנו. ואל האהבה הזו ניתן לשייך את הדברים הטובים שקורים לנו, וגם את הרעים, שגם הם בסופו של דבר נעשים לטובתנו, גם אם אנו לא מבינים כיצד. משל, לרופה שחותך בבשר החי ומציל את החיי החולה. החיתוך כואב, אבל מציל חיים. וודאי שלא ניתן לומר שאת זה הרופא לא עושה מאהבה, שהרי זה כואב. הדבר החשוב הוא לדעת שאהבה לא מבינים בשכל, אלא בלב. מי שמנסה להבין את האהבה בשכל, לא יצליח. השכל יכול להבין אבל לא לחוש, להתפעם, להתרגש ולהתמלא תשוקה. את זה עושה הלב. דרך משל: אם אישה תאמר לבעלה: אני אוהבת אותך, והוא יענה לה: אני מבין את זה בשכלי, הוא יגרום לשבר גדול. על אהבה יש להשיב בלב אוהב, ולא לחפש אותה בכלי החשיבה שבשכל. וכך גם אהבת ה'. מי שיענה לאהבתו של ה' בפלפולים שכליים, סופו שלא יחוש את האהבה. אבל מי שיפתח את ליבו, יוכל להתאהב בה', ואהבתו זו בעצמה תהיה עדות על קיומה. בברכה אוריאל טויטו