שלום וברכה, הרב מצוטט את הרמבם. ואולם, אינני בטוח עד כמה היה הרמבם ממליץ לנקוט ב"קיצור דרך" כימיקלי זה, אל מול הבריאות הטבעית שנתן לנו הא-ל, ואפרט - בגמ עירובין נג דומני, מסופר על הילד ש"ניצח" את ריב"ח, באומרו - זאת הדרך הקצרה והארוכה. דרך קצרה, אשר איננה מועילה. וד"ל. וכך היא דרך היהדות ככלל. היום לעשותם, מחר לקבל שכרם. התקן עצמך... וכיו"ב. כל ההוראות הינן על דרך העמל, דרך תיקון המידות. או שגם יש דרך קיצור גם כן, ואם כן אשמח שהרב יאיר את עיני. לגופם של דברים - אנו אומרים בברכת "רפאנו" - "כי תהילתנו אתה", ולבסוף, "כי א-ל מלך נאמן ורחמן אתה". א"כ, אנו תולים את הרפואה בכך שהקב"ה הוא תהילתנו (ועל אותו משקל, נפלאות הבריאה המתגלות בגוף האדם. המבריא את עצמו יום יום מתחלואי התרבות השונים, הן החומריים והן הרוחניים), ועל כך שהא-ל הוא נאמן ורחמן. להבדיל מחברות התרופות, הפוליטיקאים. וכו. וד"ל. ואם צריך אוכל להביא ראיות כנגד כל החברות הנ"ל, כיצד הן פעלו בזדון בשל בצע כסף. ואוסיף, כי ב"ה לא נמצא כי הנגיף מסוכן לילדים. ולהיפך, בידוע, שגוף הנחשף לוירוס, מתחזק יותר אחכ. כך ידוע למשל, שישראלים פחות אלרגיים לבוטנים, כי הם נחשפים לבמבה... לסיכום - הן החיסון הוא דרך קצרה, ואולי ארוכה. והינו מפנה את מבטנו אל פייזר ודומותיה, במקום אל הא-ל תהילתנו הרופא הנאמן, שברא בנו מערכת חיסון מסתגלת ומופלאה, אשר הרמבם בחוכמתו אף הוא, היתווה דרך בריאות אשר ההולך בה לא יחלה. ואפשר, שכל "התערבות" חיצונית רק תפגע במערכת המופלאה, הא-לוקית, הפועלת "עצמאית" ב"ה ומתקנת כל פגם המאיים לפוגעה. וכו"כ נמצא, כי ילדי ישראל הזכים ב"ה, ע"פ רוב גדול וכמעט מוחלט, החלימו מהנגיף בחסדי ה. אודה להשבת הנפש בשאלות הנ"ל. כי תורה היא.

נכבדי, דבריך חמורים, גובלים בפיקוח נפש, ומנוגדים בתכלית למשנת הרמב"ם. העובדה היא שלא זו בלבד שהרמב"ם עצמו היה רופא "קונבנציונאלי" במושגי זמנו, לא זו בלבד שהוא נסמך על דעות הרופאים המומחים של זמנו [היפוקרטס-אבוקרט, גלינוס, אריסטו], לא זו בלבד שהותיר לנו "כתבי רפואה" קונבציונאליים לפי זמנו, אלא שכך הורה הרמב"ם הלכה, הלכה למעשה, במשנה תורה - הן בהלכות דעות והן בהלכות נוספות [רוצח, מאכלות אסורות ועוד]. כלומר, דרכך מנוגדת לחלוטין למשנת הרמב"ם - גם זו ההלכתית, גם זו הרפואית. לא זו אף זו, דרכך מנוגדת לדרכם של רוב גדולי ישראל מקדמת דנא ועד היום, מן התנאים והאמוראים ועד לאחרוני האחרונים בני ימינו, שמשנתם מנוגדת בתכלית לגישתך. אמת, תמיד היו חריגים (ואכמ"ל במשנתם, מה גם שחלקם אמרו זאת רק ביחס ליחידי סגולה), ואולם רוב מנין ורוב בנין לא הילכו בנתיב זה. ושמא תאמר, מכלל ספק לא יצאנו? נזכור שעסקינן ב"נפשות" פשוטו כמשמעו [!], וכל מי שמפיץ מסרים שמביאים לפקפוק, אין מנוס מלומר עליו שמעשיו גובלים - ולו בגרמא - בשפיכות דמים. לא בכדי - למיטב ידיעתי - אין ולו גם פוסק הלכה משמעותי אחד [!] - לא דתי-לאומי ולא חרדי, לא ספרדי ולא אשכנזי, וכמובן לא הרבנות הראשית, שכיום שולל את ההתחסנות. להיפך. פוסקי זמננו הידועים אמרו דברם בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים: צאו והתחסנו.