אמר משה להקב"ה: "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ" [הראה נא לי מדה שבה אתה מנהיג את העולם] (שמות ל"ג י"ח). אמר לו הקב"ה: (שם ל"ג כ-כ"ג) לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי [לא תרד לסוף דעתי] כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם [ילוד אשה] וָחָי [מתוך השתאות, טירוף הדעת והבלבול. אבל בכל זאת]. הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי [יש אפשרות לראות משהו] וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר [תתעלה]. וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי [כשתחול התרחשות הצפיה בכבודי] וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר (שבהר ה, מקום אשר שכינתי שם [רמב"ן)]=) [במקום בטוח שאפשר להאחז ולעמוד עליו] וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ [אשמור עליך] עַד עָבְרִי. וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי [אותה שעה, לרגע קט] וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי [דברים לא ברורים ולא מובנים] וּפָנַי [כוונת הדברים האמיתית] לֹא יֵרָאוּ. ועוד אמר לו קודם לכן: אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ [מדת כל טובי על פניך שתשיגנו ותתבונן בכל טובי יותר מכל האדם (רמב"ן)] וְקָרָאתִי בְשֵׁם ה לְפָנֶיךָ [שאקרא לפניך השם הגדול שלא תוכל לראותו (רמב"ן)] (אבל יש מחיר לדבר, והוא=) וְחַנֹּתִי [בו] אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי [בו, שתדע בקריאה ההיא מדת החנינה ומדת הרחמים אשר יחוננו וירוחמו בשמי ובטובי (רמב"ן)] אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם (שמות ל"ג י"ט): (חגיגה ט/ב) "מצילין תיק הספר עם הספר (אם ראית עני גדול בתורה, אל תינוק חלבו ודמו אלא פרנסהו), תיק תפילין עם התפילין, מצילין לאלישע אחר בזכות תורתו" (שבת קטז/א) הגיליונין וספרי המינין אין מצילין אותן מפני הדליקה אלא נשרפין במקומן הן ואזכרותיהן. (שבת קטז/א) הגליונים וספרי המינין אין מצילין אותם מפני הדליקה. ר יוסי אומר: ביום חול - קודר [(חותך) ומוציא] את האזכרות [של שם השם] שבהן וגונזן, והשאר - שורפן. אמר ר טרפון [בלשון שבועה]: אקפח [אאבד] את בני [אם לא אנהג כך], שאם יבאו [ספרים אלה] לידי שאני אשרוף אותם ואת האזכרות שבהן. שאפילו [היה] אדם רודף אחריו להורגו, ונחש רץ להכישו, [מוטב שיהא] נכנס לבית עבודה זרה ואין נכנס לבתיהן של אלו [המינים. והטעם]: שהללו [המינים], מכירין [בגדולת הבורא בתורה ומצוותיה ועם כל זה הם] כופרין, והללו [הגויים עובדי עבודה זרה] אין מכירין [ולכן הם] כופרין. ועליהן, [על המינים] הכתוב אומר: (ישעיה נ"ז ח) "וְאַחַר הַדֶּלֶת וְהַמְּזוּזָה שַׂמְתְּ זִכְרוֹנֵךְ" [כלומר, אף שדבר ה זכור להם, מכל מקום הם מתייחסים אליו בכל זאת בזלזול וכאילו אחרי הדלת]. כלומר הדבר עד כדי חמור חמור שר טרפון סובר שעדיף להכנס לבית עבודה זרה ולא לבתי מינין. ואגב כך שמעתי פעם רב שדרש ואמר שהלכה היא, אם מוסלמי פותח בקבוק יין חדש שהביא יהודי, ומוזג ליהודי יין לתוך כוס שמחזיק היהודי בידו מותר לברך ולשתות מהיין, אבל אם חילוני נוגע בבקבוק יין באצבעו בלבד הרי זה נחשב ליין נסך ואסור לשתות יין מבקבוק זה. הדברים כל כך חמורים שהעדיף לשתות מיד המוסלמי ולא מיד היהודי החילוני. לכן בחנויות המכולת יש לשים את בקבוקי היין במקום גבוה שלא כל אחד יגע בהן ורק החנוני מטפס ומוסר ליד הקונה את בקבוק היין הרצוי לו. וכן יש להיזהר בהובלות במשלוחי היין למכולות מהיקב שיהיו בידי אנשים נאמנים. האם ניתן ללמוד הלכה זו מגזירה שווה של הגמרא הנ"ל? הלכה זו על היין שמעתי לפני הרבה מאוד שנים, האם צדק אותו רב?

שלום לך, מדין תורה יין שנתנסך לעבודה זרה אסור בשתייה ובהנאה, כגון למוכרו ולהרוויח דמיו או למרוח על הגוף וכד'. אבל סתם יין של גוי היה מקום להתיר אף בשתייה. אולם חכמים גזרו על סתם יין של גוי שיהיה אסור בשתייה ובהנאה משתי סיבות: האחת: כדי שלא ישתו יחד ויבואו לידי קרוב ויקחו מבנותיהם לנשים, וכדי שלא יטעו לומר שיין שנוסך לעבודה זרה גם מותר. עוד החמירו שיין שנגע בו גוי נאסר כדין סתם יין של גוי. מכן נובעים ההבדלים שבין גויים עובדי עבודה זרה לגויים שאינם עובדים עבודה זרה. הנוצרים שדתם היא עבודה זרה (לדעת הרמב"ם, או לפחות עבודה בשיתוף לדעת התוס') סתם יינם או יין שלנו שנגע בו נוצרי - אסור בשתייה ובהנאה. מוסלמים שאינם עובדי עבוד זרה (וכדעת הרמב"ם בתשובתו), כיון שאין חשש שינסכו את היין לעבודה זרה, לא נאסר יינם אלא משום בנותיהם, ולכן הוא אסור בשתייה אבל הוא מותר בהנאה. ולכן מוסלמי שמזג יין - היין אסור בשתייה. לגבי יהודי שמחלל שבת בפרהסיה, אין לחשוש שמא ינסך את היין שהרי הוא אינו עובד עבודה זרה, וגם אין לאסור משום בנותיו, שהרי אין איסור לשאת בת מחלל שבת. למדות זאת חכמים אסרו יין שנגע בן מחלל שבת בפרהסיה. אולם במחללי שבת שבדורנו, דעת הרבה פוסקים להקל, מכיוון שהם אנוסים או תינוקות שנשבו, ולכן אין להם דין מחלל שבת, האוסר את יינם. לכן היום יש צד גדול לומר שדין יהודי מחלל שבת, קל מדינו של מוסלמי. בברכה אוריאל טויטו