שלום וברכה לכבוד הרב! כתוב שנביא צריך להיות חכם ועשיר וכו'. לפי זה האם עלינו לשאוף להיות עשירים, או שמא יש לשאוף לרמת חיים נורמלית ולא לעושר? האם להסתפק במועט זו ערך ביהדות? ואיך כל זה מסתדר עם איזהו עשיר השמח בחלקו? הרי אם מישהו שמח בחלקו, כנראה שלא ישאף לעושר :) תודה רבה!

שלום וברכה, מצינו שהאבות הקדושים היו עשירים (ראה רמב"ן בראשית כה, לד). עוד מצינו שאין הקב"ה משרה שכינתו אלא על חכם גבור ועשיר (שבת צב, ב). יש ערך לעשירות כאשר האדם משתמש בו למטרות טובות לכבוד הקב"ה. כאשר עם ישראל הולכים בדרך התורה הקב"ה מברך אותנו בעושר כמבואר בכמה וכמה פסוקים בתורה. מכל מקום הדריכו אותנו חכמינו להסתפק במועט ולהיות שמחים בחלקנו ולא לשאוף להיות עשירים. לא העושר היא זו שתביא לנו שמחה בחיים. אדם שמחפש עושר לעולם לא יהיה מרוצה במה שיש לו. לעתים קרובות העושר מביא את האדם לידי גאווה ושכחת ה', וממילא לכמה וכמה צרות. לכן אמרו חכמים יפה עניות לישראל (חגיגה ט, ב). והטעם הוא "כדי שיהא לבם שבור וכוונתם לשמים ועיניהם תלויות לרחמיו וחסדיו" (רבינו חננאל שם). יש לציין שגם עוני עלולה להיות בעייתי משום שהוא עלול להביא בעיות בשלום בבית וכן פיתוי לגזול וכדומה. לכן ההדרכה הנכונה היא לשאוף להתפרנס בכבוד ולהסתפק במועט. מי שהזדמנה לו ההשגחה עניות או עשירות תפקידו לעשות את הטוב ביותר ולקדש שם ה' בעולם לפי מצבו. מקורות והרחבה: מובא בגמרא שאין הקב"ה משרה שכינתו אלא על חכם גבור ועשיר (שבת צב., נדרים לח.). ישנם שלשה פירושים מדוע חשוב שיהיה לנביא עושר. לדעת הרמב"ם הכוונה שהנביא היה צריך להיות עשיר על פי ההגדרה של חז"ל, כלומר - שמח בחלקו (אגרת תימן, ראה יסודי התורה, ז, א). הקשו על פירושו שבגמרא נראה שהדברים כפשוטן, ומדובר על עושר ממש (דרשות הר"ן, ראה כסף משנה שם). לדעת הר"ן הטעם שנביא צריך להיות עשיר הוא שצריך שיתקבלו דברי הנביא בין כל שכבות העם וכאשר הוא עשיר דבריו מתקבלים יותר (דרשות הר"ן דרוש חמישי). לפי הסברים אלו לא שמענו שיש מעלה וערך בעושר מצד עצמו. אולם במהר"ל (שבת שם) ביאר: "כי אין ראוי שתשרה שכינה על דבר חסר. ולפיכך צריך אל כל אלו שיהיה האדם שלם ואז אפשר שתשרה שכינה עליו". ובחידושי אגדות לנדרים (לח.) ביאר יותר בהרחבה שהמידות שנצרכים להשראת השכינה חכם גיבור עשיר ועניו הם מקבילים לארבע חיות המרכבה של השכינה. כלומר שמי שיש בו מידות אלו יש בו שלימות מסוימת, ולכן ראוי שתשרה עליו שכינה. עוד מצינו שרבי עקיבא ורבי (רבי יהודה הנשיא) היו מכבדים את העשירים (עירובין פו.). באופן פשוט נראה בגמרא שהטעם שכיבדו אותם הוא משום שהעשירים מפרנסים את העניים. אולם ראה בליקוטי מוהר"ן (תורה סח) שביאר בעומק העניין שהממון מגיע ממקום גבוה בחינת קדושה ושפע קודש, ומטעם זה רבי כיבד את העשירים. אולם הוסיף שאף שהוא מגיע ממקום גבוה הוא נתגשם למטה, כדרך ההשתלשלות, ונהיה ממון וצריך להתרחק מתאוות הממון. הרי לנו שיש מעלה וערך בממון ובעשירות. אולם האתגרים ונסיונות של עשירים הם גדולים ולכן מצינו בכמה מקומות שהתורה הזהירה אותנו ממצב שנתעשר ונשכח את ה' (למשל דברים ו, פסוקים י-יב. ראה ספורנו שם פס' יב). בספר עין איה למרן הרב קוק זצ"ל (ברכות, ה, מג) ביאר שהקב"ה הטביע באדם את הטבע הזה להשתדל כל הזמן להתעשר, ועינו של האדם לא תשבע עושר אף שהיה ראוי ליתן גבול וקיצבה לתאווה זאת, משום שעל ידי זה ישכיל האדם שבקנינים האמיתיים ירצה להוסיף כל הזמן שלימות רוחנית ולא לעמוד במקום. יש לציין אגב שמסופר בספרים כמה מרן הראי"ה קוק זצ"ל היה רחוק מתאוות הכסף. חותנו האדר"ת זצ"ל אמר שלא ניתן לומר עליו שהוא 'שונא בצע' כי הוא כל כך רחוק מכסף שהוא לא מכיר כלל את התאווה של כסף (לשלשה באלול). עוד מסופר עליו שלא ידע צורת מטבע במובן הפשוט, ואכמ"ל. גם העניות יש בה צד של נסיון משום שהיא עלולה לגרום בעיות בשלום בית. ראה בבא מציעא (נט.) "אמר רב יהודה: לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו, שאין מריבה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה, שנאמר השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך וכו"). והיא עלולה להביא את האדם לידי גזל (ראה קידושין כט. בדברי רבי יהודה). בספר מסילת ישרים (פרק א) תמצת את הנסיונות של האדם במצבים השונים: "והנה שמו הקדוש ברוך הוא לאדם במקום שרבים בו המרחיקים אותו ממנו יתברך, והם הם התאוות החמריות אשר אם ימשך אחריהן הנה הוא מתרחק והולך מן הטוב האמיתי, ונמצא שהוא מושם באמת בתוך המלחמה החזקה, כי כל עניני העולם בין לטוב בין (למוטב) לרע הנה הם נסיונות לאדם, העוני מצד אחד והעושר מצד אחד כענין שאמר שלמה (משלי ל): פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה', ופן אורש וגנבתי וכו'. השלוה מצד אחד והיסורין מצד אחד, עד שנמצאת המלחמה אליו פנים ואחור. ואם יהיה לבן חיל וינצח המלחמה מכל הצדדין, הוא יהיה האדם השלם אשר יזכה לידבק בבוראו ויצא מן הפרוזדור הזה ויכנס בטרקלין לאור באור החיים. וכפי השיעור אשר כבש את יצרו ותאוותיו ונתרחק מן המרחיקים אותו מהטוב ונשתדל לדבק בו, כן ישיגהו וישמח בו". וראה בספר 'כל משאלותיך' (שו"ת עם הגר"ח קניבסקי זצ"ל, פרשת קרח, עמ' תעח-תפ) שנסיון העושר הוא יותר גדול מניסיון העוני ורוב האנשים העשירים מעונינים וחפצים בכבוד. עוד מסר הגרח"ק שאביו הסטייפלר לא הסכים בשום אופן לשידוכים במשפחתו עם עשירים שכאשר יהיו קשיים בכסף יש סבירות גבוהה שיעזבו את לימוד התורה משום שלא התרגלו לחיי דוחק. וראיתי שכעין זה הביא הגאון ר' ליב בנו של החפץ חיים שהחפץ חיים לא רצה לשדך את ילדיו עם עשירים משום שבמציאות העשירים עוזבים את דרך התורה יותר מהעניים (קיצור תולדות אבי). עוד מובא שם בספר כל משאלותיך (שם) ששאלו את הגרח"ק אם נכון לברך מישהו שלא יהיה עשיר ואמר שזו ברכה טובה. אולם ציין שזה תלוי במחלוקת אמוראים בהוריות (י:). עכ"ד. לענ"ד צע"ק שבגמרא שם דיברו בצדיקים ולא בכל אדם. עיין עוד כתובות (סו:): "א"ר יהודה אמר רב מעשה בבתו של נקדימון בן גוריון שפסקו לה חכמים ארבע מאות זהובים לקופה של בשמים לבו ביום אמרה להם כך תפסקו לבנותיכם וענו אחריה אמן". הרי משמע לכאורה שזה טוב לברך אדם שיהיה עשיר שאם לא כן לא היו חכמים עונים אחריה אמן. בשו"ת ארחותיך למדני (יא סז) כתב לגבי התפילה בשבת מברכים "חיים של עושר וכבוד", שאין כוונתו לעושר גדול שזה נסיון גדול, אלא צריך לומר שהוא מבקש עושר מספיק כדי להצילו מעניות, שאם אין קמח אין תורה, אבל לא כל כך להביאו לביטול תורה ודאגה.