שלום והרב! הרב הסתמך על המשנ"ב בסימן ס"ו, ולפי הבנתי המשנ"ב לא מתייחס לזה שם. בנוסף, לכאורה דין זה הוא כמו דין ברכת המזון שאי אפשר להוציא אחרים אם המוציא לא אכל גם הוא. ואם כן אנחנו רואים שבברכות ההודאה והשבח - אי אפשר להוציא את אחרים ידי חובתם אם המוציא לא חייב בברכה זו!?

שלום וברכה, 1. כוונתי לסימן ו ס"ק י לגבי ברכות השחר שכתב: "ואם אירע שכבר בירך אותם בביתו יראה לבקש לאחד מהשומעים שעדיין לא בירך שיכוין לצאת בברכתו אך אז יהיה זהיר הש"ץ מאוד להשמיע כל לשון הברכה ולא כמו שנוהגין באיזה מקום שהש"ץ משמיע רק לשון תחלת הברכה וסופה דכיון שכונתו אז בהברכה להוציא צריך השומע להשמיע כל לשון הברכה". הרי שבברכות השחר שהם ברכות השבח אחד מוציא חברו אף שהמברך אינו חייב. 2. לגבי ברכת המזון יש טעם אחר שאינו מוציא חברו ידי חובה, או משום שאינו יכול לומר 'שאכלנו' או משום דברי הירושלמי (ברכות, ג, ג) "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך"; מי שאכל - הוא יברך". ראה מ"ב (סי' קצז ס"ק כד). כל טוב