מה המקור שיום שמיני עצרת הוא שמחת תורה, ומאיפה המנהג של הריקודים ביום הזה?

שלום וברכה הגמרא במסכת מגילה (דף לא עמוד א) מביאה שביום טוב האחרון של סוכות שהוא יום שמיני עצרת קוראים בתורה את פרשיית "כל הבכור", ולמחרת - יום התשיעי, יום טוב שני של גלויות, קוראים בתורה את פרשת וזאת הברכה. דין זה הוא בחוץ לארץ, ובארץ ישראל חוגגים את שמחת תורה באותו היום של שמיני עצרת. הטור בסימן תרסט כתב שקוראים ליום הזה שמחת תורה מכיוון שמסיימים בו את התורה וראוי לשמוח בסיומה, ומתחילים מיד בקריאת בראשית כדי שלא לפתוח פה לשטן שיטען שסיימנו את התורה ואנו לא רוצים לקרוא בה עוד. הדרכי משה הביא מתשובת מהרי"ק שביום שמחת תורה נוהגים לרקוד בזמן שאומרים קילוסים לספר התורה, ואפילו הזקנים, ואמנם לא רוקדים ביום טוב אך לכבוד התורה נהגו היתר. רמ"א הביא את דברי הטור להלכה, וכתב שנוהגים להוציא את כל ספרי התורה בתפילת ערבית ובשחרית, לומר זמירות ותשבחות ולהקיף עם ספרי התורה את הבימה כמו שנוהגים להקיף עם ארבעת המינים, משום שמחה. המשנה ברורה (ס"ק יא) הוסיף בשם הביכורי יעקב והאר"י שצריך להתאמץ לרקוד ולזמר לכבוד התורה, כמו שכתוב על דוד המלך שהיה מפזז ומכרכר בכל עוז לפני ה'. בנוסף הביא שהאר"י אמר על עצמו שהמעלה העליונה שהשיג היא בזכות שהיה שמח בכל הכח בשמחה של מצווה, וכן על הגר"א כתבו שהיה רוקד לפני ספר התורה לפי כוחו. בשער הציון (ס"ק י) הוסיף שאין לאדם לומר שאינו מכבודו לרקוד ליד פשוטי העם לכבוד התורה, וזה היה חטאה של מיכל בת שאול שהתלוננה בפני דוד על כך. בפסקי תשובות (סימן תרסט סעיף א) הביא בשם האחרונים שאם קראו לאדם להקיף את הבמה עם ספר התורה - אסור לו לסרב, כשם שאסור לסרב כשקוראים לאדם לעלות לתורה. מנהגים נוספים שנהוגים ביום זה מוזכרים בדברי הפוסקים: א. חתני תורה ובראשית עושים סעודה לכבוד גומרה של תורה (דרכי משה ורמ"א). ב. הציבור כולו עולה לתורה ושמוסיפים עלייה לכל הנערים (רמ"א. כולל המנהג לברך אותם בפסוק "המלאך הגואל". לבוש במשנ"ב, ס"ק יד). ג. זורקים מיני מתיקה לנערים (מלבושי יום טוב, בבאר היטב. ובמקום שגורם להוללות יש למחות. מדין זה יש ללמוד שצריך למחות בכל דבר שיש בו הוללות. כף החיים בס"ק כא). וכמו שהובא בהתחלה, מקור מנהג השמחה והריקודים נובע מהזכות לסיים את התורה, ולכן יחד עם המנהגים השונים, חשוב לזכור את המטרה העיקרית של היום - להודות לקב"ה על הזכות שבקבלת התורה, ולשמוח בה. בהקשר זה חשוב לציין שהשמחה היא לא רק על התורה שכבר למדנו, אלא על התורה שאנו עתידים ללמוד, וגם מי שלא זכה ללמוד תורה כראוי שמח ביום הזה על התורה שנמצאת בעם ישראל (להרחבה בזה ראו בשיעורו של הרב לבנון באתר) חג שמח! הרב אריה מינקוב