שלום אני לומד כרגע את מסכת מגילה, ותמיד זכרתי וידעתי שהתורה שבעל פה שהיא בעצם המשנה עברה ממשה רבינו בהר סיני עד אלינו כיום. ובעצם אם התורה שבעל פה היא המשנה, איך קשור שמשה רבינו יעביר הלכה לגבי קריאת\כתיבת מגילת אסתר, ואיך זה קשור לתורה? אני יודע את העניין של "לא תסור מן הדבר אשר יורוך", שזה קשור ללהקשיב לחכמים, אבל אם הדבר נכון שמשה רבינו העביר את המשנה הנ"ל, אז כאילו יוצא מצב שבמעמד הר סיני הועבר לחכמים של הדור בעצם את כל עניין המגילה של אסתר. ושאלה נוספת עולה איך הם לא נמנעו מזה.. אבל השאלה העיקרית היא הראשונה. אשמח למענה תודה.

שלום וברכה! א. אכן המשנה מכילה את התורה שבעל פה, אבל התורה שבעל פה כוללת שני חלקים: ישנו חלק של התורה שבעל פה שנמסר למשה רבינו בסיני והועבר מדור לדור במסורת, וישנו חלק אחר של התורה שבעל פה, הלכות שלא נמסרו בסיני אלא חכמים למדו אותן בעצמם מתוך הכתובים, על ידי י"ג המידות שהתורה נדרשת בהן ושאר דרכי הפרשנות של התורה. הרמב"ם, בהקדמתו לפירוש המשנה, מרחיב מאד בעניין זה, ואעתיק מדבריו כמה פסקאות (בתוספת הסברים בסוגריים): "דע שכל מצוה שנתן הקדוש ברוך הוא למשה רבינו ניתנה לו עם פירושה. היה הקדוש ברוך הוא אומר לו המקרא, ואחר כך אומר לו פירושו וביאורו... והנה לך משל: אמר לו ה' "בסוכות תשבו שבעת ימים" (- המצוה כפי שהיא מופיעה בתורה שבכתב), וגם הודיעו ה' יתעלה (פרטים נוספים, שנמסרו בעל פה ואינם כתובים במפורש בתורה -) שסוכה זו חובת הזכרים ולא הנקבות, ואינה חובה לחולים ולא להולכי דרכים, ואין מסככין אותה אלא בדבר הצומח מן הארץ, ואין מסככין אותה לא בצמר ולא במשי ולא בכלים..., והאכילה והשתיה והשינה יהיו בה כל שבעת הימים, ולא יהא חללה פחות משבעה טפחים אורך על שבעה טפחים רוחב, ולא יהא גבהה פחות מעשרה טפחים... וכך כל השש מאות ושלש עשרה המצות הם ופירושיהם - המקרא כתוב במגלות (- בספר התורה, שניתן למשה רבינו בחלקים עד סוף ימיו שאז נשלם הספר כולו), והפירוש על פה... וכאשר מת (- משה רבינו) עליו השלום, וכבר מסר ליהושע הפירושים שניתנו לו (דהיינו שמשה מסר ליהושע גם את הפירושים שניתנו לו בעל פה, יחד עם התורה שבכתב), ועסקו בהם יהושע ואנשי דורו. וכל מה שקבל ממנו הוא (- יהושע) או אחד הזקנים, אין בו משא ומתן ולא נפלה בו מחלוקת. (עד כאן תיאר הרמב"ם את החלק של המסורת מסיני. ומכאן הוא עובר לדבר על החלק שלמדו חכמים בעצמם:) ומה שלא שמעו מן הנביא עליו השלום (דהיינו שלא ניתנה בסיני הוראה מה הדין בפרט המסוים הזה), יש בסעיפיו משא ומתן, ונלמד בו הדין בדרכי העיון בשלש עשרה המדות שניתנו לו בסיני, והן י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן (דהיינו שהמידות עצמן, כללי הלימוד, ניתנו בסיני, כדי שחכמים יוכלו להשתמש בהן וללמוד בעזרתן גם דינים שלא נאמרו במפורש בסיני). ומאותם הדברים שלמדו יש ענינים שלא נפלה בהם מחלוקת אלא הסכימו כולם עליהם, ומהם שנפלה בהם מחלוקת בין שתי דעות... וכשנופלת בהם המחלוקת הזו הולכים אחרי רבים, כמאמר הכתוב "אחרי רבים להטות". (דהיינו: בחלק של המסורת מסיני לא אמורה להיות מחלוקת, כיוון שקיבלנו במפורש מסיני מה הדין. אבל בחלק שלומדים חכמים בעצמם, ייתכנו מחלוקות, כיוון שחכמים שונים מפרשים לעיתים את הכתוב בדרכים שונות ומגיעים למסקנות אחרות. במצב כזה של מחלוקת, ההכרעה היא על פי הרוב.)... (ומכאן מגיע הרמב"ם לאופן שבו התחברה המשנה): וכאשר אסף (- רבי יהודה הנשיא) כל הסברות והשמועות, החל בחבור המשנה הכוללת ביאור כל המצות הכתובות בתורה: מהם קבלות מקובלות ממשה עליו השלום (- מסורת מסיני), ומהם למידיות שלמדום על פי הדין (דינים שלמדו חכמים בעצמם על פי המידות שהתורה נדרשת בהן) ואין בהן מחלוקת, ומהם למידיות שנפלה בהם מחלוקת בין שני הדנים... נמצא, שכלל הדינים האמורים במשנה נחלקים לפי חמשה חלקים אלה: מהם פירושים מקובלים ממשה ויש להם רמז בכתוב או שאפשר ללמדם באחת המדות. ומהם הלכה למשה מסיני (- מסורת מסיני שאין לה שום רמז בכתוב). ומהם שנלמדו באחת המדות (- נלמדו על ידי חכמים בעצמם) ובהם נפלה מחלוקת, ומהם גזרות, ומהם תקנות." (שני הסוגים האחרונים כבר אינם פירוש לתורה, אלא הוספות שחכמים מוסיפים בעצמם, דיני דרבנן. דינים אלה בוודאי אינם מסורת מסיני, וביניהם למשל הדין של חג הפורים וקריאת מגילה.) ב. הזכרת עוד את העניין של "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך" – גם בעניין זה חוזר הרמב"ם על אותה הבחנה, שיש בתורה שבעל פה חלקים שונים, וכל החלקים הללו כלולים במצוה של "לא תסור". כך הוא כותב בהלכות ממרים א', ב: "כל מי שאינו עושה כהוראתן (- של הסנהדרין) עובר בלא תעשה, שנאמר "לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל"... אחד דברים שלמדו אותן מפי השמועה (- במסורת מסיני)... ואחד דברים שלמדום מפי דעתם באחת מן המדות שהתורה נדרשת בהן ונראה בעיניהם שדבר זה כך הוא, ואחד דברים שעשאום סייג לתורה ולפי מה שהשעה צריכה והן הגזרות והתקנות והמנהגות - כל אחד ואחד מאלו השלשה דברים מצות עשה לשמוע להן, והעובר על כל אחד מהן עובר בלא תעשה..." ג. את השאלה הנוספת ששאלת, "איך הם לא נמנעו מזה", לא הבנתי. אתה מוזמן לפנות שוב ולהבהיר את השאלה. (להרחבה בכל עניין זה של המסורת מסיני והלימוד של חכמים, ומקורות רבים בסוגיה זו, ניתן לעיין בספרי "נטע בתוכנו" כרך א', בעיקר בפרקים א'-ג'. באופן ספציפי לגבי מצוות קריאת המגילה, האם גם היא נאמרה בסיני, ראה שם עמ' 47-48, 53.)