שלום רב בטעות לאחר בין השמשות לחצתי עם הכתף על מתג הדלקת האור בחדר השינה, חשבתי על פתרונות (כאשר אין שעון שבת וגוי) ולקחתי כיסוי של חליפה ושמתי על המנורה לחסום את התאורה לשבת.וזה יצר חושך. לאחר מחשבה אני חושב שעברתי על איסור אוהל ארעי לא מצאתי כל תשובה בענין אשמח לקבל את תשובתכם בענין האם זה היה אסור והאם אני חייב לקבל דין תשובה או האם זה מותר. המנורה צמודה לתקרה והכיסוי כעיקרון היה ברובו 3 טפחים מהתקרה ( מצד דין לבוד (כמו בכיסוי סכך )

שלום וברכה, צריך לבדוק שאין בזה סכנת שריפה. אולם מצד הלכות שבת זה בסדר. אין כאן איסור אוהל משום שהבגד נחשב כיסוי לנורה ולא כאוהל על האדם. גם אם בטעות קצת הזזת את הנורה על ידי הבגד לא עברת על איסור מוקצה משום שזה נחשב טלטול מן הצד לצורך דבר המותר (ולא לצורך המוקצה). ועוד שלא היה ברור שהנורה תזוז, ועוד שלדעת חלק מהפוסקים אין איסור מוקצה בדבר המחובר. מקורות והרחבה: במאמר מרדכי (פרק פא, סעיף יח, עמ' רלד) כתב הגר"מ אליהו שמותר לכסות מנורה הקבועה בקיר אבל מנורה שמתנדנדת (כגון נברשת וכדומה) אסור לכסותה כיון שאסור לנדנד את המוקצה. וציין לשולחן ערוך (שי, ו) ע"ש. אולם למעשה יש להתיר מצד מוקצה בעניננו מכמה סיבות. הנורה נחשבת מחובר לבית, ויש אומרים שאין מוקצה במחובר משום שטלטול מוקצה לא נאסר אלא משום הוצאה. בחזון עובדיה (ח"ג עמ' קצ) האריך בדבר והביא סברא זאת בשם כמה פוסקים וביניהם מרן הגראי"ה קוק וגם הביא שהרה"ג ר' חיים דוד הלוי התיר וכתב ששמע שהגאון רב צבי פסח פראנק הורה להתיר ע"ש. ועוד, בענייננו מדובר על טלטול מן הצד לצורך דבר המותר. כך הביא בשו"ת ישיב יצחק בשם השערים המצוינים להלכה (קונטרס אחרון ח"ב סי' פח סע יב). ועוד שלא ברור שהנורה יזוז. ובחוט שני (ח"ג, מח, א) כתב שהא דאסור לנגוע במוקצה כשמתנדנד, היינו דווקא כשידוע שיתנדנד, אבל אם הוא רק דבר הרגיל שיתנדנד מותר לנגוע. ובעניין נגיעה במוקצה שיתנדנד ראה שו"ע (סי' שח, ג, וסי' שי, ו) ובמ"ב (שם). והגר"ד ליאור שליט"א אמר לי שאין כאן מוקצה משום שאין מתכוון. ושאלתי אם זה נחשב מוקצה מן הצד לצורך דבר המותר והשיב שכן. מצד איסור אוהל - ברבבות אפרים (ח"א סי' רכג, אות ג) הביא בשם הרה"ג ר' משה וסרמן שיעשה את הכיסוי מערב שבת מחשש אוהל ע"ש. אולם הגר"ד ליאור שליט"א אמר לי שאין בעיה אם הכיסוי הוא צמוד לנורה לא יותר מטפח (כנראה כוונתו שאז נחשב כיסוי ולא אוהל). ושאלתי אם זה יותר מטפח מרחק מהנורה ואמר שלא יעשה כך אבל בשעת הדחק אפשר להקל שזה לכל היותר איסור דרבנן (אפשר שמעיקר הדין לא חשש לאסור גם אם רחוק טפח). וכתב לי הג"ר שלמה הירש שליט"א: "...לענין אהל נ"ל פשוט שגם אם נדמה הגנה מאור שהוא דבר יותר מופשט להגנה מחום וגשם שנזכרה בגמ' והראשונים, זהו רק כשתכלית הפעולה אינה כסוי האור אלא היא מיוחסת לאדם כגון שהאדם פורש עליו אהל להגן עליו מהאור אבל האור נשאר גלוי. אבל בנידון דידן מכסה את האור והכסוי מיוחס לאור ולא לאדם, ואין הבדל בין מכסה מנורה שעל הקרקע שודאי אינו אהל המיגן על האדם שבצד, לפורש כסוי תחת מנורה שבתקרה שאין כאן אהל על האדם אלא כסוי המנורה. אם פורש אהל תחת כל התקרה כדי להגן עליו מהמנורה אז שייך לדון וכנ"ל. בשו"ת אז נדברו (ח"ד סי' לה) כתב על נידון שאלתנו: "מותר לכסות האור בכל ענין, אבל בכלי מתכות שיכול לבא ליד סולדת אסור (כמבואר במ"ב סי' רעז ס"ק כב). ראה גם בשו"ת באר משה (ח"ז, סי' טל). על כן לגבי מה ששאלת אם צריך תשובה וכפרה על הכיסוי - אין צורך. אולם על הדלקת המתג אולי יש מקום להוסיף איזה לימוד הלכות שבת וכדומה (ראה מ"ב שלד, ס"ק עח, שו"ת מנחת אשר ח"ג, תחילת עמ' רמז בשם גדולי תלמידי הבעש"ט). כל טוב!