שלום לרב. א. אדם שנפטר ורוצי לעשות לתרום צדקה לעילוי נשמת מישהו, האם כותבים, פלונית בת - שם האב או פלונית בת - שם האם. ב. כשמתפללים לרפואת חולה, האם מזכירים את שם אמו או שם אביו? ג. מה כותבים במצבה, את שם האב או האם.

שלום וברכה. א. עילוי נשמה: האשכנזים ובני תימן נוהגים להזכיר את שמו ואת שם האב (וגם על נקבה אומרים את שם האב), ואילו בני ספרד נוהגים לומר את שם האם, ויש שנוהגים לומר גם את שם האב והאם יחד. ב. תפילה על חולה: ברוב הקהילות נהגו להזכיר את שמו ואת שם אמו ויש בכך עניין על פי סוד. ובקרב בני תימן נהגו להזכיר גם בזה רק את שם אביו. ג. בכתיבה השם על מצבה: גם בזה המנהגים חלוקים כמו בהזכרת שם לעילוי נשמה, אולם כיום נהגו לכתוב את שם ההורים. מקורות: א. ביחס לעילוי נשמה, נחלקו המנהגים, ראה גשר החיים (פרק ל"א ב' י'), ושו"ע המקוצר (יו"ד סי' קפ"ז י"ד), וילקו"י (סי' ל"ב ח'). ואם כן יוצא שלבני ספרד, הולכים תמיד אחר האמא, ובני תימן תמיד אחר האבא, ואילו בני אשכנז מחלקים בין ע"נ שמזכירים שם האב, לבין רפואה שאז מזכירים את שם האם. וראה בספר הלכות אבלות (פרק ו' י"ח), שכתב שהמנהג הנכון בעדות המזרח הוא, להזכיר גם את שם האב וגם את שם האם. ב. ביחס לחולה כן מבואר בזוה"ק (לך לך דף פד.) על הפסוק "והושיעה לבן אמתך כו' אדכר לאמא כו", וכתוב בספרים הקדושים, שהאם רומזת לספירת הבינה ולעולם התשובה, שיש בכוחה להתחדש ואף להתרפאות, ולכן יש בהזכרת שם האם זכות וסיוע עבור החולה. ולגבי מנהג בני תימן ביחס לשם לרפואה, ראה בשו"ע המקוצר (יו"ד ח"ב סי' קע"ה ד'). במידה ולא ידוע שם האם, נהגו לומר בן/בת חוה (ילקו"י סי' א' כ'), אולם נראה שהמנהג הרווח להזכיר בן/בת שרה. וכל האמור אינו מעכב חלילה, וכל אחד יעשה בזה כמנהג אבותיו. ג. לגבי מצבה, בפשטות יש אותה חלוקה בין המנהגים לגבי עילוי נשמה כאמור לעיל (ראה בגשר החחים פרק כ"ח ג' א', ופני ברוך סי' ל"ו ב'). ובצרור החיים (פרק י"ז אות רפ"ב) כתב הגר"מ אליהו זצ"ל: "כדאי לכתוב על המצבה את שמות ההורים, אם הם בחיים מוסיפים ליד שמם הי"ו, ואם כבר הלכו לעולמם כותבים ז"ל". וכן המנהג כיום (ראה בס' מעולם ועד עולם עמ' 226). בשורות טובות,