שלום, תהיתי לגבי 2 מקרים נוספים בהם נראה שהתורה מתירה אונס, וכפי שברור לי שהתורה היא תורת אמת והמקור למוסריות אשמח להבהרת הדברים: 1) אב רשאי למסור את ביתו הקטנה לקידושין בעל כורחה (מקור לדוגמא: "שהכסף יהיה שלו והוא מקבל השטר והוא מוסרה לביאה על כרחה לשם קידושין בעודה נערה" (רש"י קידושין ג ב) וידוע שחכמים תיקנו ש"אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה" אך מעיקר הדין אם האב קידש, תקנת חכמים לא מפקיעה את הקידושין (שאלתי היא על עיקר הדין כיצד הוא יתכן) 2) בייבום, אם האח רוצה לייבם והאלמנה לא היבמה נקנית אפי בעל כורחה (גם כאן השאלה היא על עיקר הדין) תודה רבה

1. אכן, מהתורה קטנה נקנית לבעלה על פי רצון האב ולא על פי רצונה. התורה תורת חיים ויודעת שהאבא דואג לבת שלו בצורה הטובה ביותר. גם הבת יודעת שאביה ייתן לה את הטוב ביותר בשבילה. כל מה שהבת עושה ועובדת שייך לאביה והוא מוכן להפסיד את הכסף הזה ולתת אותו לבעלה כדי שיהיו להם חיים טובים יחד. הבעיה היא שקטנה אין לה רצון משלה ולכן היא תלויה בדעת אביה. אכן, חכמים ירדו לנפש האדם ומאחר וראו שיש שאינם חושבים רק על טובת בתם קבעו שאין לקדש אותה אלא אם כן היא מסכימה. 2. גם בייבום העניין דומה. כיום לנשים יש יכולת להתקיים ולהסתדר בכוח עצמן אולם בעבר אישה בלי בעל היתה מתקשה להסתדר. במיוחד אלמנה ללא ילדים שצריכה למצוא בעל ולהסתדר בחיים. התורה התירה לאלמנה להתחתן עם אח בעלה. נראה לי, שמאחר וייבום בא להתיר איסור עריות של אשת אח זה יכול להיות בעל כורחה, אי אפשר להתיר איסור ערווה אלא אם יש הכרח. אמנם גם פה חכמים תיקנו שאין לייבם בלא קידושין ובשביל להתקדש צריך את דעת האישה. לסיכום, התורה היא תורת חיים ונותנת לנו הדרכות לצורה האידיאלית של החיים. חכמים הוסיפו סייגים ותקנות כדי להדריך אותנו כיצד לממש את האידיאלים של התורה בחיינו.