אני בעז"ה עומד לקרוא את מגילת אסתר. האם הרב יוכל לפרט את כל הפסוקים והמילים המיוחדים בהם: א. הקהל קוראים בעצמם (והאם הפסוקים שהקהל קורא האם אני קורא קודם ואח"כ הקהל או הפוך)? ב. השליח ציבור קורא בטעמי איכה. ג. השליח ציבור קורא וחוזר וקורא שוב בגלל ספק בקריאה הנכונה.

שלום וברכה, א. נוהגים שהקהל קורא ארבעה פסוקים בקול רם: "איש יהודי וגו", "ומרדכי יצא וגו", "ליהודים היתה אורה וגו", "כי מרדכי היהודי וגו" (רמ"א תרצ טז). הטעם שקוראים פסוקים אלו בקול רם הוא משום שמחה, שהם עיקר התחלת הנס וסופו (מ"ב תרצ נח). ועוד טעם הוא לעורר את הילדים שלא יישנו ויתנו לבם על הקריאה (מ"ב תרפט טז). מנהג הספרדים להוסיף פסוק 'בלילה ההוא', ויש עוד מנהגים אחרים וכל אחד יעשה כמנהגו (מ"ב איש מצליח שם). לאחר שהקהל קורא פסוקים אלו צריך השליח ציבור לחזור ולקראם לבדו מתוך המגילה. ב. יש נוהגים לקרוא בניגון איכה את הפסוקים דלהלן: "וכלים מכלים שונים" (א' ז'). "אשר הגלה מירושלים עם הגולה אשר הגלה נבוכדנצר" (ב ו), והמלך והמן ישבו לשתות עד זעקה גדולה ומרה (ג' ט"ו, ד' א'). "אבל גדול ליהודים וכו' יצע לרבים" (ד' ג'), "וכאשר אבדתי אבדתי" (ד' ט"ז), "כי איככה אוכל וראיתי באבדן מולדתי" (ח ו) - פסקי תשובות (תרצ יב). ספרדים אינם נוהגים לקרוא פסוקים אלו בניגון של איכה. ג. נוהגים לקרוא פעמיים חלקים אלו שיש בהם ספק איך הקריאה המדויקת: "להשמיד להרוג ולאבד" – קוראים שוב "להשמיד ולהרוג ולאבד". "ואיש לא עמד בפניהם" – קוראים שוב "ואיש לא עמד לפניהם". הרחבות: א. לגבי מנהג הספרדים באמירת הפסוקים שאומרים הקהל בקול רם, החזון עובדיה (עמ' פד) כתב קצת אחרת מהרמ"א. זה לשונו: "נוהגים לומר ארבעה פסוקים של גאולה כל הקהל ביחד בקול רם, והם: איש יהודי היה בשושן הבירה, בלילה ההוא נדדה שנת המלך, ומרדכי יצא מלפני המלך, ליהודים היתה אורה ושמחה. ובירושלים מוסיפים עוד פסוק: כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש". ג. לגבי הפסוקים שכופלים, יש שנהגו לכפול את כל הפסוק ולא רק מספר תיבות משום הפסק (מנהג החתם סופר). יש נוהגים לחזור על מספר תיבות שמהם מובן משמעות העניין (אגרות משה ח"ה כ, ראה גם הליכות שלמה יט ה). ויש שנהגו לכפול את המילה המסופקת בלבד, ובפסוק "להרוג ולאבד" קוראים שתי תיבות אלו שוב "ולהרוג ולאבד" (הסטייפלר כמובא בפסקי תשובות תרצ הע' 67). בדיעבד מי שלא חזר וקרא "ולהרוג" וסיים המגילה – יצא (חזון עובדיה עמ' פז). ועיין באגרות משה (שם) שכתב שאם חזר רק על המילה המסופקת ולא על כל העניין מסתבר שבדיעבד זה מספיק. יש מקום להבין בדבריו שאם לא חזר כלל על הפסוק אין יוצאים ידי חובה בדיעבד. וצ"ע. בספר מעשה רב (סי' רמד) מובא שמנהג הגר"א היה לקרוא רק פעם אחת בנוסח "להשמיד להרוג ולאבד". ובספר מקראי קודש לרב הררי (פ"ז הע' צ) מובא שדעת הגר"מ מאזוז שהעיקר להלכה כדעת הרב מרדכי ברויאר שהגירסה הנכונה היא "ולהרוג" וכן "לפניהם", וסימנך "לו חכמו ישכילו זאת". לגבי הפסוק "כאומרם אליו יום ויום" מספיק לקרוא "כאומרם" ולא צריך לחזור ולקרוא "באמרם" (חזון עובדיה עמ' פח). ויש כופלים (מנהג קהילות שונות כמובא בפסקי תשובות). "כל איש שרר בביתו" – קוראים בשין שמאלית (חזון עובדיה, וכך מנהג העולם כמובא בפסקי תשובות, ע"ש). כשקורא את הפסוק "בלילה ההוא נדדה" - יקרא בקול רם כי שם מתחיל הנס (מ"ב תרצ נב). וכן מנהג הספרדים (הגר"מ אליהו כמובא במקראי קודש (פ"ז הע' פה). לגבי אמירת עשרה בני המן על ידי הקהל כתב המשנה ברורה (תרצ נב): "כתב הח"א מה שנוהגין במקצת מקומות שכל הקהל אומרים י' בני המן אינו מנהג אלא הקורא יאמרם לבד והשאר ישמעו כמו כל המגילה". אמנם יש שאכן נוהגים שהקהל קוראים לעצמם עשרת בני המן לפני שהשליח ציבור קורא אותם. טעם הדבר הוא משום שלא אומרים שומע כעונה לעניין אמירת עשרת בני המן בנשימה אחת (הרוגצ'ובר, עיין מנחת אשר פורים סי' כג). ויש מסבירים שנוהגים כך משום החשש שלא ישמעו היטב את המילים מהשליח ציבור שמזדרז לומר הכל בנשימה אחת (ראה תשובות והנהגות חלק ב סי' שנח). פורים קטן שמח!