שלום! תינוק שהטיל צואה בחדר סגור (כמו ממ"ד וכדומה) וניקו אותו והטיטול וכל שאר הלכלוך הוצא מהחדר, וכעת התינוק נקי והחדר נקי לגמרי, אבל קשה לדעת אם יש ריח, כי המבוגר שבחדר מתרגל לאויר בחדר והוא ידע רק אם יצא ויחזור (והחדר סגור ולא ניתן לצאת). מה הדין במצב הזה לגבי דבר שבקדושה?.

שלום וברכה, מותר במקרה הזה להתפלל ולדבר דברים שבקדושה. מקורות והרחבה: כתב המשנה ברורה (סימן עט ס"ק יט): "אם העבירו צואה בבית ונשאר עדיין ריח רע בבית יש להחמיר מיהו נראה לי דמי שאינו מריח מותר לקרות בזה [מ"א]". עכ"ל המ"ב. כאן בנידון שלנו האדם אינו מריח ולכן מותר. אך אפשר לטעון שבאמת אולי הוא כן מריח אלא שהוא לא שם לב כי הוא התרגל. למעשה נראה שאין להחמיר בדבר מכמה סיבות: א. מסתבר שמצב כזה נקרא שהוא לא מריח, אף שבסיטואציה אחרת (שלא התרגל לכך) אולי היה מריח. ב. כתב המשנה ברורה (ס"ק יח): "מי שמתפלל בבית והריח ריח רע ממקום אחר יפסיק וישהא עד שיעבור הריח. ומי שיש לו חולי שאינו מריח אפשר שיש להקל בזה במקום הדחק". עכ"ל המ"ב. אף אם נגדיר את המצב בנידון שלנו כאילו אינו מריח מפני חולי, בכל זאת יש מקום להקל. כל שכן שבאמת נידון שלנו קל יותר, משום שאין לו באמת חולי ובכל זאת הוא לא מריח. ג. מקור הדין של המ"ב (ס"ק יט) להחמיר הוא מהמגן אברהם. (ס"ק ט). המעיין במגן אברהם ובמחצית השקל בפנים יראה שלא היה פשוט לו להחמיר, והמגן אברהם ראה מקום להקל אפילו אם מריח ריח רע ממש. ד. סוף סוף מדובר בספק אם היה מריח, וספק דרבנן לקולא, שהרי ריח רע שאין לו עיקר מדרבנן כמבואר במ"ב בהקדמה לסימן עט. הערת הג"ר שלמה הירש שליט"א: "לדעתי פשוט שאם אינו מריח לא צריך לחוש כי מסתמא אין ריח, יש הבדל בין ריח של מקום דחוק לריח של צואה, ולא ניתנה תורה למלאכי השרת לחוש אולי התרגל. יתכן שגם אם יש מעט ריח שלמיעוטו אינו מרגיש בו זה מותר ולא חשוב ריח רע, ואינו דומה למי שאינו מריח שהריח מצע חזק אלא שהאדם אינו מריח". כל טוב!