א. מי שנזקק ללכת לשירותים לפני מים אחרונים ונטל ידיו וברך אשר יצר. האם יצא ידי חובת מים אחרונים בנטילת הידיים ביציאה מהשירותים? ב. במקרה זה האם עליו לומר: "מים אחרונים חובה" ומתי?

שלום וברכה, א. אתה יכול לכוון שהנטילה ביציאה מהשירותים תיחשב גם נטילה של מים אחרונים. אמנם מכיוון שכתבו הפוסקים שעל פי הקבלה לא נכון להרבות במים אחרונים, אזי נכון ליטול פעם ראשונה לשם ניקיון הידיים ונטילה נוספת עם מעט מים לשם מים אחרונים (ראה הליכות עולם ח"ב עמ' מה). ב. אין חובה לומר "מים אחרונים חובה" לפני מים אחרונים, אלא זה מנהג יפה המוזכר בבן איש חי. אם אתה נוהג כך, אזי כאשר אתה יוצא מהשירותים אתה יכול לומר הלכה זאת בין שתי הנטילות המוזכרות לפני כן. לאחר הנטילה הראשונה - כדי שהידיים יהיו נקיות לפני אמירת ההלכה, ולפני הנטילה השנייה של מים אחרונים - כדי שלא להפסיק בדיבור בין נטילת מים אחרונים לברכת המזון. הרחבה: א. כתב הבן איש חי (שלח ח): "יזהר שיהיו מים האחרונים מעט ולא ירבה בהם כי המה חלק הסטרא אחרא, ואם ידיו מזוהמות הרבה מן התבשיל וכן פיו ושפמו שצריך להם מים הרבה ברחיצתם, טוב שירחצם קודם נטילת מים אחרונים אדעתא לאכול עוד אח"כ, ויהיו אלו כמים אמצעים וכן יעשה, אחר שירחצם יאכל חתיכת פת מן השלחן כדי שלא תהיה נחשבת רחיצה ההיא למים אחרונים, ואחר שיאכל חתיכת הפת וכיוצא יטול מים אחרונים מעט ויברך ברכת המזון". אולם הילקוט יוסף (קפא הע' יג) הביא שאביו הגרע"י חלק על הבן איש חי וז"ל: "ובהליכות עולם ח"ב (עמ' מה) כתב, שירחוץ ידיו להעביר הזוהמא שלא לשם מים אחרונים, ושוב יחזור ויטול ידיו במים מועטים לשם מים אחרונים". ובהערה שם כתב: "ומרן אאמו"ר שליט"א העיר על דברי הרב בן איש חי הנ"ל, שאינו מחוור להחמיר כל כך בדבר שאין לו יסוד בש"ס ופוסקים. ואדרבה לפי עיקר הטעם של מים אחרונים שהוא משום מלח סדומית, אם כן בודאי שצריכה רחיצה יפה בכדי שלא ינזק, ולא בהעברה במים מועטים כל כך. ...וכבר כתבנו שגם זה הוא חומרא, ודי שאחר רחיצה יטול מעט לשם מים אחרונים, דאפילו נימא שבמצוות דרבנן מצוות אין צריכות כוונה, וכדעת הסוברים כן, מכל מקום אם מכוין להדיא שלא לצאת, אינו יוצא ידי חובה בעל כורחו. ומכל שכן בזה שיש אומרים שבזמן הזה אין צריך ליטול מים אחרונים, כיון דליכא מלח סדומית, עיין תוספות חולין (קה א). ע"ש. עכ"ד הילקוט יוסף. לכאורה גם אין צורך ליטול ידיים פעמיים אלא מספיק ליטול פעם אחת, או לשטוף ידיים פעם אחת, ולכוון שכל המים לא ייחשבו כמים אחרונים עד סוף הנטילה, ולכוון שרק המים בסוף הנטילה יעלו למים אחרונים כפי המינימום הנצרך למים אחרונים. ב. המקור לאמירת "מים אחרונים חובה" הוא בבן איש חי (שלח הלכה ז) וז"ל: "במאמר רבותינו ז"ל הנזכר שאמרו: מים אחרונים חובה, רמוז כמה כונות סודיות של מים אחרונים, ולכן טוב שהאדם קודם שיושיט ידו ליטול מים אחרונים יאמר הלכה זו מים אחרונים חובה, ושמעתי מעטרת ראשי הרב מור אבי ז"ל שהיה מנהג עטרת ראשי הרב מו"ר זקני רבינו משה חיים ז"ל לומר הלכה זו קודם נטילת מים אחרונים, ולפעמים היה סומך על הלכה זו במקום דברי תורה שאומרים על השלחן קודם ברכת המזון כשאין שהות לומר דברי תורה, כי זו הלכה מתורה שבעל פה, ודבר בעתו מה טוב". עכ"ל. וכן נהג הגרע"י לומר הלכה זאת לפני מים אחרונים (ראה ארחות מרן חלק ב' עמ' תקכו, תקעה). אולם אין לומר הלכה זאת לאחר מים אחרונים, שאין לדבר לאחר מים אחרונים אפילו בדברי תורה (מ"ב קפא כד). הערת הגר"ש הירש: לגבי הכוונה שסוף המים יהיו לשם מים אחרונים - יכול להיות שזה מועיל. אני קצת מסתפק משום שאף שכוונה מועילה לגבי מצות, יתכן שלענין מה שהחמירו המקובלים לא להרבות במים לא מועיל הכוונות הללו וכיון שבמציאות נוטל בשפע יש בעיה. אבל יש סברא בזה. כל טוב!