שלום הרב, אני לומד בישיבה ממש דוסית ונחשבת בארץ, ואני חושב שגם אני ממש דוס. סיימתי עכשיו כיתה י, ויש לי חברה שגם היא לומדת באולפנה דוסית, רוב הקשר שיש לנו זה בהתכתבות בsms, ונפגשנו גם אבל ממש קצת, וכמובן שגם שנפגשנו שמרנו נגיעה. אני מרגיש חד משמעית שמאז שהתחלתי לדבר איתה התחזקתי רוחנית ואני חושב שגם היא, ואנחנו מדברים כבר כמה חודשים. אנחנו שומרים את זה רק בינינו ואני מרגיש שזה עושה לי ממש טוב ולא מוריד אותי אלא להפך. למרות זאת אני יודע שבדרך כלל חברה בגיל הזה זה לא טוב, רציתי לדעת אם במקרה הזה ההלכה שונה ומותר לי להמשיך להיות חבר שלה, וגם אם מותר לנו להיפגש יותר ומה עם שיחות טלפון תודה רבה!

שלום אשריך שבחרת לברר נושא חשוב ומרכזי כפי שהצגת בשאלתך ולא שמרת את ההתלבטות (וממילא את ההחלטה) "בבטן שלך". א. קודם כל, חשוב לזכור שחברות היא מתנה גדולה שהקב"ה נתן לנו. העובדה שיש מישהו קרוב שאיכפת לו ממךְ, שנותן לך הרגשה טובה, שמקדם אותך רוחנית אלו דברים נפלאים וחשובים עד מאד! כמה טוב שיש מישהו שעומד לצידך ברגעים "קשים" של קושי בישיבה או בסניף, עם החברים, המורים ואולי עם ההורים. כשהקב"ה ברא בעולם את האהבה ואת החברות הוא רצה לתת לבני האדם את כל הטוב שיש בה. ב. כיון שמדובר בתכונה/מידה עוצמתית שמחברת בין שני אדם חייבים לדעת איך להשתמש בה בצורה נכונה. "כדי ששני אנשים יהפכו להיות דבר שלם אחד, הם חייבים להיות קודם כל ‘חצי’. יש כברת דרך שכל אחד חייב לעבור עם עצמו כדי שיגיע בשל ומוכן להתחברות עם הצד השני. תקופת הנעורים היא זמן יקר בו כל אחד צריך להיות משוחרר ממחויבות לאדם מסוים ולבנות את עצמו בחופשיות, להתפתח ולצמוח לכל הכיוונים. לנסות, לחפש, לבדוק, לברר, מבלי להיות כבול למישהו אחר ולצורך להתחשב בו" (הרב יוני לביא). ציינת "שמאז שהתחלתי לדבר איתה התחזקתי רוחנית ואני חושב שגם היא" - אני מזדהה עם ההרגשה שלך, ויחד עם זאת יש לזכור שחברות בגיל הנעורים היא עוצמתית, סוערת ומטלטלת. ולכן יש להגיע אליה לאחר שאדם בנה את אישיותו ויודע שהוא עומד על שתי רגליו בכוחות עצמו (במובנים הרוחניים והנפשיים). כך הוא יוכל לקבל את הטוב מקשר החברות ולא להגיע למצב (שלצערינו רבים הגיעו אליו) שהחברות והקשר "השתלט" על חייו והוא כבר לא חי את רצונותיו ושאיפותיו. "זמן הנעורים נועד שכל אחד יתפתח בשיא עוצמתו. האיש צריך לפתח את הגבריות שלו והאישה את הנשיות שלה. זה לא תורם שהאיש יהיה כבול לאישה מסויימת ישקיע אנרגיות ביצירת קשר כשעדיין הוא לא בשלב הזה" (הרב וייצן, אתר ישיבה) ג. ציינת "נפגשנו גם אבל ממש קצת, וכמובן שגם שנפגשנו שמרנו נגיעה" אשירכם! ויחד עם זאת, בודאי גם אתה שמעת, שאין לתאר את הניסיונות שעומדים בפני חברים בגיל הנעורים! בשמירת דיני ייחוד, נגיעה והרהור. מצבים אלו מגיעים אלינו לא בגלל שאנו רוצים לחטוא חס וחלילה או שתורה ומצוות אינם חשובים בעינינו אלא פשוט "כי אנחנו בני אדם, בריאים ואוהבים, וקשר בין בני אדם הוא דבר חי שדורש את שלו ומבקש להתקדם. קשה מאוד (בלתי אפשרי?) וכואב מאוד למתוח אותו כמו מסטיק על פני כמה שנים כשבעצם אנחנו כל הזמן חסומים ביכולת לבטא את האהבה שלנו בגלל המגבלות ההלכתיות" (יוני לביא). ד. המלצה שלי, כצעד ראשון, לעצור את התקדמות הקשר, לא להוסיף עוד מצבים של התקשרות (יותר פגישות, יותר שיחות בפלאפון, יותר הודעות) ממה שהיה עד כה. ולהתבונן במה שכתבנו עד כה, ביחד עם חבר קרוב, רב שאתה קשור אליו והכי טוב עם ההורים. ה. לאחר חשיבה משותפת תוכלו ביחד להחליט כיצד למתן ולצמצם את הקשר באופן נכון ומתאים לשניכם. בהצלחה רבה