ביום שישי ה’ באלול נסענו עם אוטובוס בכביש גהה וגילינו באמצע הכביש מספר קרטונים עם חלות , החלות נתפזרו על הכביש והתחילו להירמס ע"י המכוניות העוברות ושבות, ללא ספק שאם היו עוברות עוד כמה דקות זה גם היה דינם של כל החלות, נהג האוטובוס עצר את האוטובוס ואספנו את החלות עם הקרטוניות שעליהם היה מוטבע שם החברה ומספר הטלפון , התקשרנו וא"א לא ענה לנו הרבה זמן , חילקנו את החלות ואכלנו אותם כל אחד בביתו בשבת. האם פעלנו כשורה או שמא זה גזל והיה עלינו להשיב את "האבידה" וכעת עלינו לשלם למאפיה או שמא הצלנו פה את החלות מ"זוטו של ים" והחלות מותרות ?

בפשטות נראה שאין כאן דין 'זוטו של ים', שנ' שלא היו אבודים מכל אדם, שהיה אפשר להציל בדרך הטבע כפי שאתם הצלתם. על כן יש למציאה זו דין של ייאוש שלא מדעת, שלהלכה אינו חשוב ייאוש, ובעצם נתחייבתם בהשבה. אמנם במקרה של חלות שהוא דבר האבד, דין השבה שלהם הוא למוכרם ולשמור את דמיהם עד שיבואו הבעלים לקחתם ע"י סימנים. ע"כ אם יש סימן בחלות כגון מניין החלות (אם אינו סטנדרטי) וכיוצ"ב, אז דינם כנ"ל, ואם לקחתם לעצמכם הרי זה בעצם יכול להיות כמכירה לעצמכם וצריך לשום את דמיהם ולרשום שחייבים אתם סך זה לבעלים שיתנו סימן כו"כ. [לולי לא הייתם צריכים לחלות כלל, צריך היה לאמוד אם הם שוות את עלות וטורח מכירתם באופן אחר, ואם לאו אפשר שהיו מותרות לכם]. אם לא היה סימן, (שאף מספר הטלפון והשם של המאפייה אינו סימן שהרי אפשר שמישהו קנה מהמאפייה ונפל ממנו), אז ממילא אין לכם למי להשיב כעת עד שיבוא אליהו. ויש פוסקים שהרי חלות אלו שלכם לכתחילה להשתמש בהם. בכבוד רב, ה' יוסי ללום.