שלום וברכה, בשנה-שנה וחצי האחרונות קיבלתי על עצמי ללמוד בכל יום הלכות במשנה ברורה. התחלתי עם 2 ועליתי ל-3 ואז ל-4, אבל זה היה כבד עליי אז ירדתי חזרה ל-3. הסיבה שזה היה כבד עליי היא כי גם לקחתי על עצמי משימה לשנן ולזכור במהלך היום את ההלכות. בתחילת הדרך הייתי עם מרץ גדול ועם מוטיבציה, ונהניתי מזה, אבל ככל שהזמן עבר המוטיבציה ירדה והמרץ איתה, ולאחרונה זה כבר נהיה ממש קשה לי וכבד עליי. זה מגיע לרמה שאני ממש מתחיל להתעצבן ולהגיד לעצמי "למה כתבו כ"כ קשה וארוך? למה לא יכלו לרשום ישר ולעניין?!" נכון לעכשיו אני עדיין לומד, אבל זה כבר מתחיל "לצאת לי מהחורים", ואני כבר ממש מרגיש שאין לי חיים מזה. הבעיה היא מן הסתם בי, אבל זה ממש מחרפן אותי. מה לעשות? אולי לצמצם? אולי ללמוד משהו אחר? כי אני לא תלמיד ישיבה, אני חייל משוחרר. תודה.

שלום לימוד תורה הוא דבר משמח כפי שנאמר "פקודי ה' ישרים משמחי לב". אם אינך שמח בלימוד כנראה יש חוסר התאמה בקצב / סגנון / הבנה וכדו' של הלימוד למסגרת החיים שלך. אני מציע לך לעשות חישוב מסלול מחדש ולראות מה ניתן להשאיר מאותה קבלה ראשונית ומה יש לשנות - את הכמות / את זמן הלימוד / את סוג ההלכות / את שיטת הלימוד וכדו'. אל תוותר על הכל בגלל קושי נקודתי נסה לברר, מה בדיוק מביא אותך להרגשה ש"זה כבר מתחיל "לצאת לי מהחורים", ואני כבר ממש מרגיש שאין לי חיים מזה" ואת אותה נקודה תשנה. פעמים רבות בשינוי קל מאד ניתן שוב לחזור לשמחה ולתחושה הטובה שיש בלימוד ולהתמלא בתורה מאירה ומשמחת. בהצלחה רבה