ב"ה שלום הרב בהמשך לתשובת הרב, בתור בעל לאחות שעובדת בבית חולים... עם צוות הסעה גוי (גם בימי החול בגלל שהם זולים יותר...) אני רוצה להציג שאלה משני היבטים שונים: 1. מההיבט של "וחי בהם" - הנהגים ה"גויים" המסיעים כיום הם ערבים (ממזרח ירושלים וכדומה שהם זולים יותר, היו ערבים מאבו גוש שהפסידו במכרז...) הנהגים ממזרח ירושלים מלאים שנאה, ואני חושב שגם מי שלא הבינו עד היום את יחסם כלפינו כבר יותר מבין. הם מתייחסים בבוטות, זלזול ונוסעים במהירות וחוסר בטיחות. וכולי תפילה שלא יחטפו אחיות. בבית החולים הזה יש "כתבניות" ערביות בשבת ויום טוב, על מנת שהאחיות לא יעשו מלאכה דאורייתא. אחרי מות יחיא סינואר שם רשעים ירקב האחיות שמחו ולמרבה ה"פלא" - אחת הכתבניות הלכה והתלוננה על כך שהאחיות שמחו (וכל אחד יכול להסיק מה דעתה של הכתבנית הזו ומה היא עלולה לעשות למטופלים...) ההיבט הזה (שימוש באויבנו כדי לא לחלל שבת), מתחבר להיבט הבא: 2. בית חולים במדינה יהודית שומרת מצוות - אנחנו מייחלים למלכות בית דוד עם סנהדרין גדולה בלשכת הגזית. האם גם אז לא נוכל להיות מדינה שמתנהלת רק על ידי יהודים בלי שנצטרך להסתמך בשמירת שבת ויום טוב על אויבנו ושונאנו שהם מבקשי רעתנו? תודה רבה, יצחק

שלום וברכה! 1. חלק מטענותיך אינן קשורות בעצם לתחום ההלכתי. שהרי על פי התיאור שלך, גם בימות החול משתמשים בבית החולים בנהגים גויים, למרות שכמובן בימות החול אין סיבה הלכתית להעדיף גויים על פני יהודים. כמו כן, אתה מתאר מצב של העדפת נהגים גויים זולים על פני גויים אחרים שהם יותר ידידותיים אבל דורשים שכר גבוה יותר – גם העניין הזה כמובן אינו נובע מסיבות הלכתיות, שכן מן ההיבט של הלכות שבת אין הבדל בין גוי זה לבין גוי אחר. כמובן איני יודע האם ועד כמה הטענות הללו הן מוצדקות, אבל בכל אופן שאלות מסוג זה צריכות להיות מופנות אל הנהלת בית החולים, ואין הן שייכות לדיון ההלכתי. השאלה ההלכתית שכפי הנראה עומדת בתשתית דבריך, היא התחושה שההלכה יוצרת מצב של הסתמכות על גויים שאינם אוהבי ישראל. אם למשל נצייר מצב שבו אכן אין להנהלת בית החולים שום אפשרות לנהל מערך הסעות על ידי נכרים ידידותיים, יוצא שההלכה "מכריחה" את בית החולים להסתמך על נכרים שאינם אוהבי ישראל, ואת העובדים לנסוע בהסעות שבהן הם מרגישים לא בטוחים. ובכן, התיאור הזה אינו מדויק. ההלכה אינה אומרת לעובדי בית החולים לנסוע עם נכרים שמהווים סיכון. ההלכה מתירה לעובדי בית החולים אפשרויות מסוימות לצורך החזרה הביתה, והעובד צריך לבחור בין האפשרויות הללו ובין הישארות בבית החולים עד צאת השבת. מי שחושש לנסוע עם נהג נכרי, זו כמובן זכותו, ואם כך, הוא ייאלץ להישאר בבית החולים בשבת. ההלכה אינה מורה לו לחזור עם נהג נכרי, אלא מאפשרת לו לעשות זאת, והבחירה בידו האם לנצל את האפשרות הזו או לוותר עליה מחמת החשש מסיכון. דהיינו: באופן עקרוני ההלכה היא שאסור לנסוע בשבת. לאנשים שעוסקים בהצלת נפשות ישנו היתר מיוחד, שהם רשאים לחזור באיסורי דרבנן, כגון על ידי נהג נכרי. כמובן זו קולא שנתקנה עבורם, ולא חומרא שמחייבת אותם לעשות זאת. אם העובד מוצא שההיתר הזה שימושי עבורו ללא בעיה, הרי הוא יוכל להסתמך עליו ולחזור הביתה בשבת; ואם אין לו דרך להשתמש בו, כגון שאין בנמצא נהג נכרי או שהוא חושש לנסוע עם הנהג הנכרי, הוא ישמור שבת כפי הדין הכללי ללא ההיתר המיוחד הזה, ויישאר בבית החולים עד צאת השבת. כמובן זה לא נוח להישאר בבית החולים בשבתות רבות, ולכן ראוי מאד למצוא דרך שתאפשר לכלל העובדים להשתמש בהיתר ולחזור לבתיהם, אבל נקודת המוצא צריכה להיות שההלכה מאפשרת במצב כזה לנסוע עם נהג נכרי, ולא שהיא "מאלצת" את העובדים לנסוע עם נהגים שהם חוששים מפניהם. לגבי ה"כתבניות" שהזכרת: ראשית, כאמור לעיל – העובדה שההלכה מאפשרת להשתמש בגויים לצרכים שונים, לא מחייבת כמובן להעסיק גויים שונאי ישראל. ההחלטה להעסיק עובדים גויים כאלה או אחרים, היא כמובן החלטה מנהלתית ולא הלכתית. אם נניח שאין אפשרות למצוא עובדים נכרים שאינם שונאי ישראל, הרי בניגוד לנושא ההסעות (שבו, לדעת רוב הפוסקים, אין להתיר חזרה בשבת על ידי נהגים יהודים), בנושא הכתיבה בבית החולים ישנם כמובן מצבים רבים שבהם מותר לכתוב, משום שהכתיבה נחוצה לצורך פיקוח נפש, ובפרט כאשר מדובר על כתיבה דיגיטלית ולא ידנית, שלדעת כמה פוסקים ניתן להתיר אותה גם לצרכי חולים שאין בהם סכנה. דהיינו שאם אין אפשרות מעשית למצוא עובדים נכרים שניתן לסמוך עליהם, עדיין אין זה משבית את פעולת בית החולים בשבת. במצב כזה צריך להתקיים בירור הלכתי ומקצועי: אילו רישומים בפעילות בית החולים נצרכים מחשש לסכנת נפשות והם מותרים לגמרי, אילו רישומים אין בהם חשש פיקוח נפש אולם הם נחוצים ברמה שמתירה רישום דיגיטלי, ואילו רישומים אינם חיוניים ואין לעשותם בשבת. יש להבהיר, שההכרעה בשאלות אלה צריכה להיות באופן שלא יווצר כל חשש לסכנה חלילה, דהיינו שאם יש ספק שמא הרישום הוא חיוני אזי יש לבצע אותו בשבת. כלומר שכל הרישומים הנחוצים לבריאותם של החולים אכן יתקיימו גם בשבת, ואין הכרח בהעסקת נכרים לשם כך. העסקת הנכרים בבתי חולים שומרי שבת נעשית כדי לפשט את ההליכים ולמנוע התלבטויות במצבי ספק, אבל אין היא הכרחית על פי ההלכה. 2. במצב אידיאלי, של מלכות בית דוד, מקדש וסנהדרין, מן הסתם לא יחיו בארץ נכרים שהם אויבינו ומבקשי רעתנו. נכרים ידידי ישראל יוכלו לגור כאן במעמד של "גר תושב", וכמובן לא תהיה בעיה להיעזר בהם בכל התחומים, ובכלל זה גם בתיפעול בתי החולים בשבת. האם יהיה הכרח להסתייע בנכרים כאלה, ובמדינה שומרת מצוות אין אפשרות להפעיל את המערכות הציבוריות על ידי יהודים בלבד? לא בהכרח. ככל שהטכנולוגיה מתפתחת, נוצרות אפשרויות חדשות לניהול של מערכות שבעבר נזקקו לעשיית מלאכה על ידי נכרים. כך למשל, בעבר החליבה בשבת במשקים שומרי מצוות נעשתה על ידי גויים בלבד, ואילו כיום ישנן משאבות עם מנגנון גרמא כך שאפשר לנהל את המשק בשבת על ידי יהודים. בדומה לכך, ישנם כיום טלפונים ומקלדות ומכשירים נוספים עם התקנים שמיועדים לשימושם של אנשי ביטחון ורפואה בשבת. ייתכן בהחלט שמערכות כאלה יוכלו לאפשר את כלל הפעילות של בתי החולים ושאר המערכות הנחוצות על ידי יהודים, כך שלא יהיה צורך להסתמך על סיועם של נכרים. דוגמה מעשית לעניין זה, בהקשר של נסיעה בשבת שבה פתחנו – עיין בתשובה כאן: https://www.yeshiva.org.il/ask/141675, שכיום ישנה אפשרות נוספת לחזור בשבת ממשמרת בבית החולים, והיא בנסיעה ברכב חשמלי, שאיסורו הוא מדרבנן, ולפיכך ניתן להתיר זאת לצורך זה. כיום כבר ישנם לא מעט רכבים חשמליים, ובעתיד מסתבר שרכבים אלה יהיו נפוצים מאד, כך שלא יהיה צורך בסידור של הסעות על ידי נהגים נכרים.