לדעת הרב ישראל ליפשיץ (תפארת ישראל, הקדמה לסדר מועד פרק ג) המצווה אינה להטיל תכלת שיוצאת דווקא מדם חילזון מסוים, אלא העיקר שיהיה צבע תכלת עמיד, ואומנם בעבר הדרך היחידה להפקתו הייתה על ידי חילזון מסוים, אבל מצד הדין כל צבע כחול עמיד כשר לתכלת הציצית. כך סוברים גם רבים בדעת הרמב"ם, ולדעה זו גם נטה הרב הרצוג (התכלת בישראל פרק ד). מתבקשת השאלה מדוע הרמב"ם לא הטיל תכלת בציציותיו, מדוע כל חכמי ישראל לא הטילו? הרי גם אם נאמר שיש בזה מחלוקת אם צריך חלזון דוקא (כלשון הרדב"ז), על כל פנים הוא ספק תורה, ספק שבין הרמב"ם לשאר פוסקים. אלא מוכרח לומר שכיוון שאין מסורת בדרך הצביעה עצמה, לכן כל צביעה שהיא נחשבת כקלא אילן.

שלום וברכה! א. לגבי טענתך שהמצוה אינה להטיל תכלת שמופקת מחילזון דוקא, אלא התכלת יכולה להיות מופקת מכל מקור שהוא, ובלבד שהיא תהיה עמידה - כך אכן כותב התפארת ישראל, אבל דעה זו אינה מוסכמת כלל. יש שפירשו את הרמב"ם באופנים אחרים, וגם אם נקבל את פרשנותו של התפארת ישראל בשיטתו של הרמב"ם, מדברי רש"י וראשונים נוספים נראה בבירור שלא סברו כך, אלא שהתכלת צריכה להיות מופקת מן החילזון דוקא. וכך עולה לענ"ד בפשטות ממקורות חז"ל. על עניין זה ראה במאמרי המופיע כאן:https://www.yeshiva.org.il/midrash/34264 , פרק א', סעיף 2. (בדעת הרב הרצוג - לא זכור לי שהוא תמך בגישתו של התפארת ישראל. עיינתי כעת שוב במקור שציינת, ולא ראיתי שם דבר כזה.) ב. לגבי קושייתך, מדוע הרמב"ם וכל חכמי ישראל לא הטילו תכלת שצבועה בצבע עמיד שאינו מחילזון - ראשית, כמובן זו יכולה להוות ראיה נוספת לכך שלא זו היא כוונת הרמב"ם, וכן ששאר הפוסקים לא סברו כסברה זו. לדידם של הפוסקים במשך הדורות זה לא היה אפילו ספק, שכן היה פשוט להם שהתכלת צריכה להיות מופקת דוקא מן החילזון, ולפיכך הם לא ניסו כלל להפיק צבע עמיד ממקורות אחרים. אבל גם בשיטתו הייחודית של התפארת ישראל, הוא עצמו עונה על שאלה זו, במקור שציינת: "עתה בא וראה כמה גדולים דברי חז"ל, שחקרתי אצל הצובעים היותר מפליאין במלאכתן, ואמרו לי שאין בנמצא (לעבהאפטעס בלויא) {... כחול} שיהיה ג"כ בת קיום... הרי דב' מדות הנכללים במלות תכלת, דהיינו היופי והקיום, אינן בנמצא בשום צבע (בלויא), ורק דם חלזון יש בו ב' מדות הללו, והוא שנאבד ממנו." דהיינו שבזמנו עדיין לא היתה אפשרות לצבוע צבע כחול באופן יפה ועמיד מחומר כלשהו מלבד החילזון. ואם כן, אין קושיה כלל מדוע התפארת ישראל לא ייצר בפועל תכלת לציצית. וכך כמובן הוא יסביר גם בדעת הרמב"ם - על פי פרשנותו של התפארת ישראל בדעת הרמב"ם אפשר בעיקרון לצבוע תכלת גם בחומרים אחרים אם הצבע יהיה עמיד, אך באותן תקופות לא היה חומר כזה ולכן הרמב"ם לא הטיל תכלת בציציותיו. ג. לגבי מסקנתך שבסוף השאלה, שהצביעה צריכה להיות באופן מסוים, ואם צובעים באופן אחר הרי זה כקלא אילן: ראשית, היכן יש מקור לכך שצריך אופן צביעה מסוים? הגמרא והפוסקים מדברים על תכלת לעומת קלא אילן, במשמעות של מקור מחילזון, שהוא כשר לתכלת, לעומת מקור צמחי שהוא פסול, ואין בדבריהם שום רמז לכך שיש אופן מסוים של צביעה שהוא הכשר, וצביעה באופן אחר תהיה פסולה. כך למשל בלשון הרמב"ם (הלכות ציצית ב', א-ב): "...והתכלת האמורה בציצית צריך שתהיה צביעתה צביעה ידועה שעומדת ביופיה ולא תשתנה וכל שלא נצבע באותה צביעה פסול לציצית אף על פי שהוא כעין הרקיע, כגון שצבעו באסטיס או בשחור או בשאר המשחירין הרי זה פסול לציצית... כיצד צובעין תכלת של ציצית, לוקחין הצמר ושורין אותו בסיד ואחר כך מכבסין אותו עד שיהיה נקי ומרתיחים אותו באהלא וכיוצא בו כדרך שהצבעין עושין כדי שיקלוט את העין, ואחר כך מביאין דם חלזון... ונותנין את הדם ליורה ונותנין עמו סממנין כמו הקמוניא וכיוצא בהן כדרך שהצבעין עושין ומרתיחין אותו ונותנין בו הצמר עד שיעשה כעין רקיע וזו היא התכלת של ציצית." ברישא, כאשר מדובר על המקור של הצבע, הרמב"ם כותב שצבע המופק ממקור אחר הרי זה פסול. (וכן מוזכרת שם העמידות, שלדעת התפארת ישראל זה התנאי הפוסל.) ואילו בהמשך, כאשר מדובר על אופן הצביעה, אין הרמב"ם כותב שצביעה באופן אחר הרי היא פסולה. מניין לחדש דבר כזה, שיש אופן מסוים של צביעה שדוקא הוא הכשר וכל אופן אחר הוא פסול? במיוחד הדבר תמוה כאשר הדברים עומדים בהשוואה לטענתך הראשונה, שאתה טוען שכל צבע עמיד יהיה כשר לתכלת, גם אם הוא מופק ממקור אחר ולא מחילזון. אם אכן בעניין מקור הצבע, שהוא הדבר העיקרי, אין לדעתך הקפדה על מקור מסוים, כיצד אפשר לטעון שיש הקפדה על אופן הצביעה, שהוא עניין צדדי יותר ולא נזכר כלל כמעכב? וכאמור, לאור הדברים דלעיל, אין כלל ראיה מן העובדה שהרמב"ם ושאר הפוסקים לא צבעו את ציציותיהם בגוון כחול כלשהו כדי לקיים את מצוות התכלת.