שלום הרב לפני שנים, הייתי בטיול באיטליה. באזורי התיירות שם יש מלא כייסים וגם אני נזהרתי על הדברים שלי. באחד הסיורים הלכתי לשירותים, היה תור ארוך ומלא אנשים. כשהגיע תורי יצאה נערה צעירה מהתא וכשנכנסתי ראיתי שהיא שכחה את התיק שלה בפנים. יצאתי עם התיק כדי להחזיר לה אבל לא ראיתי אותה ומישהי סימנה לי שאתן לה את התיק והיא תחזיר לה. אז נתתי ונכנסתי לשירותים. מאז אני דואגת שמא היא הייתה כייסת ואולי התיק לא הגיע לבעליו ויש סיכוי גדול לכך. איך לחזור בתשובה על זה?

שלום תחילה יש לברר אם המאבדת היא יהודיה או אחת מאומות העולם. השולחן ערוך (חו"מ, הלכות אבידה ומציאה סימן רס"ו סעיף א') פסק: אבדת העובד כוכבים מותרת. [אם מדובר בסוג אבדה שהחוק המקומי מחייב להחזיר לבעלים או למסור למשטרה כגון ארנק עם כרטיס זיהוי של הבעלים ויש שם סכום כסף, אזי לפי ההלכה חייבים להחזיר, שדינא דמלכותא דינא]. אם אכן מדובר בגויה, אין מה לעשות כעת, לאחר החפץ לא אצלך. אם את יודעת בוודאות שמאבדת היא יהודיה - נראה שכדאי שתעשי בסכום הכסף של שווי האבידה צורכי רבים כפי שמבואר בהרחבה ובמקורות. הרחבה ומקורות: בספרי דרשו: "ואספתו אל תוך ביתך- ולא בית אחר", והנצי"ב והמלבי"ם הסבירו שהכוונה שלא למסור לשומר אחר. וכך פסק השולחן ערוך הרב (הלכות מציאה ופקדון סע' כ"ט-ל', ל"ב): "וכל זמן שהאבדה אצלו חייב לשמרה כראוי כדרך השומרים ולא די לו שיניחנה עם חפצים שלו כי בשלו רשאי הוא להניחם במקום שירצה ואינו רשאי בשל אחרים אלא במקום המשתמר...ואין הנפקד (בפקדון רגיל) רשאי להפקיד ביד אחרים אפילו כשרים ונאמנים יותר ממנו אלא אם כן המפקיד גם כן רגיל להפקיד אצלם תמיד דבר חשוב כזה...אבל באבדה בכל ענין רשאי למסרה למי שנאמן אצלו לשמרה שהרי לא נעשה שומר עליה אלא ממצות המקום ובכל המצות שלוחו של אדם כמותו". אם כן, אין למסור לאדם שאיננו נאמן או איננו מוכר. נכון לעשות "צרכי רבים" לפי גובה הסכום של האבידה. עקרונית יש לתת את הכסף דווקא לצרכי רבים ולא לצדקה, שכך גדל הסיכוי שהנגזל ייהנה ממנו, כמו כן, צריך שיהיה דבר מתקיים, שקרוב לוודאי שייהנה בהם הנגזל או צאצאיו ברבות הימים. "צריך שיהיו צרכי רבים הללו במקום שהנגזל או יורשיו עלולים להיות נהנים מזה" (הראי"ה קוק שו"ת אורח משפט חו"מ סי' יח). אמנם ערוך השולחן (חו"מ שסו, ג) ציין שכשאדם עושה את הצעד מצדו, ומשיב את הגזלה על ידי שעושה צרכי רבים – "יסבב ה' שכל אחד מהנגזלים או מיורשיהם יהנה כפי ערך גזילתו ושימחלו לו והבא לטהר מסייעין אותו מן השמים". לסיום אצטט פיסקה הנוגעת לענייננו מתוך "אורות התשובה" (פרק י"ג אות ט'): "אל יבהל אדם מפני המניעות שיש לו על התשובה. ואפילו אם התשובה קשה לו, מפני דברים שבין אדם לחברו, ואפילו הוא יודע בדעתו שאינו יוצא ידי חובתו, ומתוך איזו רפיונות איננו יכול לתקן את העניינים שבינו ובין חבריו, אל יניח בלבבו שום חלישות דעת הגורמת להקטין יקרת ערכה של התשובה. ואין ספק, שמתוך השלמה בכל מה שאין לו מניעות, יזכהו ה' יתברך לתקן בכי טוב גם את כל הדברים שיש לו עליהם מניעות גדולות שאי אפשר לו לנצחן". והוסיף הרב קוק במקום נוסף (שם פרק ז' אות ו'): "ואם ימצא בעצמו חטאים שבין אדם לחבירו וכחו חלש מלתקנם, מכל מקום אל יתיאש כלל מהתקנה הגדולה של התשובה, כי הרי העוונות שבין אדם למקום ששב עליהם הרי הם נמחלים, ואם כן יש לדון שהחלקים הנשארים שלא תקן עדיין יהיו בטלים ברוב מאחר שכבר נמחלו חלקים רבים מעונותיו ע"י תשובתו. ומכל מקום אל יניח ידו מלהזהר הרבה שלא להכשל בשום חטא שבן אדם לחברו, ולתקן כל מה שיוכל מהעבר בדרך חכמה ואומץ רוח מאד, "הנצל כצבי מיד וכצפור מיד יקוש" : אבל אל יפול לבו עליו על החלקים שלא ספקה ידו לתקנם, כי אם יחזיק במעוז התורה ועבודת ד' בכל לב בשמחה ביראה ובאהבה". יום טוב