אבל לפי הבנתי הרצל ברעיונו רצה לנצר את עם ישראל ושלח את ילדיו ללמוד נצרות ובנו היה בבית ספר קטולי אינני מבין על מה שכרו ? וחי כגוי גמור, ולא על אף אחד מישראל כל משפחתו מתו במיתה משונה , אין זכר מצאצאיו , לכן לפי דעתי הקטן שבקטנים יש בדברם של הרבנים החרדים אשר חרדים בדבר השם בעניין זה לפחות שהרצל לא היה ממזכי הרבים אלה ההפך הגמור ממחטיאי הרבים אשר לכך את בנו לבית ספר של הגויים ושם הוא חונך ללא ברית מילה

שלום וברכה, א: גם אדם רחוק שעושה מעשים טובים יש לשבח אותו על מעשיו הטובים, וכאשר מדובר על פעולות חשובות למען כל עם ישראל, קירוב גאולת ישראל, הצלת רבים ממוות ומהתבוללות בזכות עלייתם ארצה, על אחת כמה וכמה. כך רואים בדברי חז"ל לגבי מלכים שהיו חוטאים, אך בזכות מעשים טובים שעשו זכו לשכר. כך לדוגמא נאמר בסנהדרין (קב:): "אמר רבי יוחנן: מפני מה זכה עמרי למלכות - מפני שהוסיף כרך אחד בארץ ישראל. שנאמר ויקן את ההר שמרון...ויקרא את שם העיר אשר בנה...". ובהמשך: "אמר רבי יוחנן: מפני מה זכה אחאב למלכות עשרים ושתים שנה - מפני שכיבד את התורה שניתנה בעשרים ושתים אותיות". ב: בתחילה אכן הרצל היה רחוק מאוד מענייני היהדות אך ככל שהתקרב ליהדות ולערכיה: בשבת לפני הקונגרס הציוני הראשון הגיע הרצל לבית הכנסת בבאזל, שם העלו אותו לתורה. ועל כך כתב ביומנו: “כשעליתי אל הבימה הייתי נרגש יותר מאשר בכל ימי הקונגרס. המילים המעטות של הברכה העברית חנקו את גרוני מהתרגשות, יותר מאשר נאום הפתיחה ונאום הנעילה וכל ניהול הדיונים”. בנאום הפתיחה של הקונגרס אמר הרצל: “אנו, אפשר לומר, שבנו הביתה. הציונות היא שיבה אל היהדות עוד לפני השיבה אל ארץ היהודים”, והוסיף: “גלוי וידוע שאין אנו הוגים מחשבה מחוצפת, לקעקע יסודות מקודשים”. בהזדמנות אחרת אמר: “כשם שאנו רוצים בתחום הכלכלי והמדיני ליצור תנאים חדשים, כך אמורים אנו בתחום הרגש לשמור בקדושה על הישן”. בסוף ימיו, כשנפגש עם האפיפיור, נמנע הרצל מלכרוע ברך אל מול הצלב שענד האפיפיור, וסירב לנשק את ידו המושטת. על פגישה זאת הוא כתב: “שהקונפליקט בין רומא, שהוא דיבר בשמה, ובין ירושלים, שבשמה דיברתי, שב ונתגלה”. בברכה,