הרב, שלום אני שואל את השאלה מתוך קושי, מתוך רצון לשקט. אני בן 17, בישיבה תיכונית רגילה. שמיניסט. הנפש שלי פשוט פגועה, רצוצה, חתוכה. היא תמיד נמצאת במחלוקת עם עצמה, מה לעשות עכשיו, דתי או חרדי, דתי או חילוני, עיון או בקיאות, ללכת עם המשפחה לחול או שלא, להיות בסניף המעורב ואם כן איך, ועוד ועוד ועוד. זה ככה כבר בערך מהבר מצווה. מאז שהתחלתי להתחזק רוחנית. יש לי רצון ולהתחזק רוחנית, להיות משהו גדול, עילוי. בכל כך הרבה לילות קשה לי, קשה לי מאוד, אני לא יכול להירדם. לנפש שלי קשה, היא כבר מותשת. אני רק רוצה שקט, לפעמים אפילו עוברות לי מחשבות בראש של במתים חופשי (למרות שלא העשה זאת...), רק למצוא מרגוע, רק למצוא מנוחה מכל השאיפות המחלוקות הלבטים. רק שקט פנימי וחיצוני. רוגע. אני לא יודע מה לעשות, רק שאני רוצה וחייב רוגע נפשי. אני רוצה להבהיר, אני נהנה המון מהתורה הרבה פעמים אני מוצא שם רוגע ושלווה אבל לא תמיד. ממש לא תמיד. ליתר דיוק, לפעמים אני מרגיש שזה אשמתה, אם הרב ישים לב אז בדוגמאות שלי למעלה הכל זה רק בגלל שאני דתי, אולי פשוט אפסיק. אני לא יודע כלום כבר לא יודע מה אני רוצה, רק שקט. *אפילו לא דיברתי בקשר לכל העברות והנסיונות שלי. *ההתחזקות הרוחנית שלי נעשתה לפי דעתי לאט ולא הכל ביחד ומהר. תודה רבה לרב!

שלום וברכה, דבריך הכנים והכואבים על נפש פגועה, רצוצה וחתוכה, מדברים בעד עצמם. אתה נמצא בעיצומו של מאבק פנימי עמוק ומתיש. השאיפה שלך לגדלות רוחנית והרצון להיות עילוי הם יקרים מאוד, אך לעיתים דווקא השאיפות הללו יוצרות עומס נפשי שקשה לשאת אותו לבד. אתה מתאר רצון עז לשקט ולמנוחה מהלבטים, ומרגיש שהתורה והדתיות הן המקור לסערה. על כך כתב הרב יצחק הוטנר זצ"ל לתלמיד שחש כפי שאתה מרגיש, שאנו נוטים לדמיין שגדלות פירושה לשבת בשלווה על מי מנוחות וליהנות מהיצר הטוב, אך זו טעות. שורש נשמתך אינו השלווה של היצר הטוב, אלא דווקא מלחמתו של היצר הטוב. דווקא הסערה שאתה חווה בקרבך, הלבטים בין דתי לחילוני או בין עיון לבקיאות, מעידים שאתה לוחם נאמן בצבאו של היצר הטוב. גדלותם של גדולי עולם לא הייתה שלווה הרמונית, אלא תוצאה של מלחמה נוראה עם נטיות שפלות ונסיגות לאחור. אך עם זאת, השאיפה להיות משהו גדול עלולה להפוך לנטייה לפרפקציוניזם , שבה האדם חווה כל עשייה בלתי מושלמת כתבוסה משפילה. בציבור הדתי, לעיתים העצבים מתחפשים ליראת שמיים, והרצון הטהור לעבוד את ה' הופך למלכודת של רצון למושלמות. חשיבה של הכל או כלום – או שאני צדיק גמור או שאני פושע – היא מאפיין של פרפקציוניזם שיוצר כאב בנפש. עליך להבחין בין מצוינות לבין מושלמות שלמה המלך אמר "שבע ייפול צדיק וקם". מהות הקימה של הצדיק היא דווקא דרך שבע הנפילות שלו. עשית בחוכמה שלא נשארת עם התחושות הללו לבד. אך מעבר לשאלה לרב אנונימי, חובה עליך לפנות לאדם שאתה סומך עליו – רב, יועץ או איש מקצוע – כדי לעבד את הקשיים האלו ולפתור אותם יחד איתו. אני מאמין בך ובכוחך לצמוח דווקא מתוך השברים הללו. בהצלחה רבה מאוד . ה' איתך. וה' יברך אותך. בשורות טובות בע"ה.