לספרדים מותר להשתמש בכלי זכוכית וקורנינג (קורל למשל) גם לבשרי וגם לחלבי, ולהסתפק בשטיפה עם סבון בין אחד לשני. אשכנזים לא נוהגים כך. מה לגבי אשכנזי שמתארח אצל ספרדי שנוהג כך? האם האשכנזי יכול לאכול על כלי הזכוכית של הספרדי ללא חשש? השאלה היא לגבי ימות השנה, אבל אם התשובה שונה לגבי פסח - אשמח לדעת גם.

שלום ההבדל שציינת בשאלתך בין המנהגים השונים מעלה סימן שאלה גדול על האפשרות לאכול מכלי זכוכית אצל מי שנוהג כדעת הפוסקים שכלי זכוכית אינם בולעים. למעשה נראה שיש להקל וניתן לאכול מהמאכלים שמוגשים בכלי זכוכית. יש לצרף כאן כמה קולות: א. סתם כלים אינם בני יומן ולכן המאכל אינו נאסר מן הכל. ב. ככלל כלי שאינו בן יומו אסור בשימוש, אך מכיוון שהסועד משתמש בדרך כלל בכלי שלישי, ורק לעתים כלי שני, וכלים אלו אינם בולעים. ב. יש הסוברים שגם למנהג האשכנזים לא החמירו בשימוש בכלי זכוכית אלא בפסח. [הרחבה - יש אחרונים הסוברים שמה שפסק הרמ"א להחמיר בכלי זכוכית הוא רק לעניין פסח ומשום חומרא דפסח, מכיון שה'שלחן ערוך' (יו"ד סי' קל"ה סע' ח') בהלכות יין נסך פסק שכלי זכוכית אינם בולעים ואינם פולטים, והרמ"א שם אינו חולק עליו]. ולכן נראה לסמוך ולאכול אצל ספרדי הנוהג כמנהגיו בכלי זכוכית הרחבה נוספת, חלק ממאמר של הרב יוסף צבי רימון: האם כאשר בעל הבית סומך על שיטות מקילות (שהאורח אינו נוהג כמותן), צריך האורח לחשוש שהכלים נטרפו? השו"ע פוסק (יו"ד סד, ט), ש"חֶלֶב הדבוק לכרס שתחת הפריסה, אסור", והעיר על כך הרמ"א: וכן המנהג בכל מקום, מלבד בני ריינוס, שנוהגין במקצתו היתר, ואין מוחין בידם שכבר הורה להם זקן. ובכל מקום שנוהגין בו איסור דינו כשאר חלב לבטל בששים, אבל אין אוסרין כלים של בני ריינוס, הואיל ונוהגין בו היתר. כלומר, שלמרות שישנה מחלוקת בעניין כשרות, הכלים אינם נאסרים, וגם מי שמקפיד על דין מסוים יכול לאכול אצל חברו, שאינו מקפיד על כך. בדומה, נוהגים להקל ולאכול אחד אצל חבירו, כשאחד מקפיד על בשר חלק ואחד איננו מקפיד (כשכעת המארח מבשל בשר חלק), ולא חוששים שהכלים נטרפו, ומצרפים לכך את הסברה שסתם כלים אינם בני יומם (עיין דרכי תשובה יו"ד קכב, כז). מפסיקה זו עולה שכאשר בעל הבית מסתמך על שיטות מתירות, כליו אינם נאסרים גם לדעת המחמירים בדבר. כך כתב הרב אלישיב (קובץ מבקשי תורה יג, טבת תשנ"ה, עמ' קא-קב) בנוגע לירקות שעבר זמן ביעורם, שמותר להשתמש בכלים שבהם הם בושלו כשאינם בני יומם, וכך הכריעו בענייני שמיטה גם הגרש"ז (מנחת שלמה א, מד) והרב מרדכי אליהו (מדריך שמיטה לצרכנים תשנ"ד, עמ' 3 הערה 18). יום טוב