שלום וברכה ומועדים לשמחה, בהלל אמרנו "נדרי לה` אשלם..." ובזמן שאמרתי את זה חשתי מעט צער על כך שהתרתי את מנהגיי הקבועים בהתרה הכללית, אך מיד לאחר מכן לא רציתי לוותר עליה כלל. האם באופן כללי חרטה שלי כלפי עצמי מועילה להתרת התרות? ואם כן, מה הדין במקרה כזה?

שלום בהתרת נדרים אנו לא מבטלים את המעשים הטובים שעשינו. אנו רק מתחרטים ומבטלים את היותם נדרים. כלומר דבר קבוע ומחייב. לכן נכון לפני כל מעשה טוב או הנהגה טובה שתאמר שאתה עושה אותה בלי נדר, כך המעשה הטוב ישאר ויתקיים ולא יחול על כך שם של נדר. יום טוב