באוניה המפליגה לפני כניסת השבת, ובשבת בבוקר עוגנת בלב ים מול חוף, ומגיעה סירה הנקראת טנדר, ומתחברת לאונייה הגדולה באופן שקושרים אותה בחבלים, וכבש מחבר בין האונייה האם לטנדר, ואנשים שרובם גויים עוברים על הכבש, שיש לו מעקים משני הצדדים, והטנדר הופך להמשך של האנייה האם, ולאחר שהטנדר התמלא, מנתקים המלחים את הכבש והחבלים, והטנדר שט לחוף, נהוג בידי גוי. בחוף יורדים מהטנדר לטיול רגלי. האם יהודי שנמצא באונייה יכול לעלות על הטנדר. כמובן, הטנדר לא נוסע עבור היהודי. יש לו שעות קבועות מתי יוצא מהאונייה (כל כמה זמן יוצא) וכנ"ל לגבי החזרה. והיהודי מקפיד על כל מה שקשור לטלטול ותחומים. החוף הוא כבר רחוב בעיירה. ז"א הסיור בתוך אזור מיושב.

שלום וברכה, אין להפליג באונייה שתתחבר לטנדר בשבת. כתב המשנה ברורה (רמח ב): "כתב המגן אברהם דבשבת אסור להפליג אפילו לדבר מצוה דהא לא יוכל לפסוק עמו שישבות ולא ילך ויש שמצדדים דאפילו בשבת שרי לדבר מצוה". ובכף החיים (רמח ב) משמע שהחמיר בכך. וכתב הפסקי תשובות (רמח א, הע' 15) שהמנהג שלא להקל בכך, בפרט שבזמננו הספינות והמעבורות וכדומה עובדים בכח הקיטור והחשמל, העניין חמור יותר, והרי זה דומה למה שאסרו נסיעות ברכבת וחשמלית וכדו' משום זילותא דשבת ועובדין דחול, וגם שמא אדם גורם להוספת כח החשמל במנוע. וכתב השמירת שבת כהלכתה (ל סז): "המגיע למחוז חפצו בשבת, ישתדל להישאר באניה עד מוצאי - שבת. ואם אינו יכול להישאר באניה, אסור לו להוציא את חפציו מהאניה, ואף לא את הדרכון שלו, כי יש בזה משום איסור הוצאה מרשות אחת לשניה, ועליו לבקש מנכרי שהוא יעשה למענו, וראה לעיל סעיף יד. ואם הוא יודע שיגיע למחוז חפצו בשבת, ידחה את נסיעתו ליום אחר, וזאת משום שמתעוררות בעיות רבות בירידה מן האניה בשבת וכל הקשור בה".