שָׁלוֹם לָרַבָּנִים! אִיתָא בְּשֵׁם המהר"ל לְתָרֵץ אֶת קֻשְׁיַת הַתּוֹסָפוֹת, לָמָּה כָּפָה עֲלֵיהֶם הַר כְּגִיגִית? וּמֵבִיא בְּשֵׁם הַמִּדְרָשׁ שֶׁעַל יְדֵי כְּפִיַּת הָהָר כְּגִיגִית אָנַס אֶת יִשְׂרָאֵל לְקַיֵּם הַמִּצְוָה, וְנַעֲשׂוּ יִשְׂרָאֵל כְּדִין אֲנוּסָה שֶׁאֵין יָכוֹל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו. וּכְעֵין זֶה אִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ [ספר דברים פרשת כי תצא דף רעו/ב] וּבְגִין דְּאִתְּמַר בָּךְ, כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל, אִתְּמַר בָּךְ וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה, לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו, בְּגָלוּתָא לָא יָכִיל לְמִפְרַשׁ לֵיהּ מִנָּהּ כָּל יוֹמוֹי. אֶלָּא בָּתַר דְּאִתְיְיהִיבַת אִיהִי לְיִשְׂרָאֵל, כָּל מַאן דְּאַפִּיק שׁוּם בִּישׁ עַל יִשְׂרָאֵל, כְּאִילּוּ אַפִּיק עָלָהּ. וְשׁוּם בִּישׁ הֲוָה, דְּאַמָרְת לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, [שמות ל"ב י"א] לָמָה יְיָ יֶחרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר, וְכִי אַנְתְּ אַפִּיק שׁוּם בִּישׁ עַל יִשְׂרָאֵל דְּעַבְדּוּ יַת עֶגֶל, לֵךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ. עֶרֶב רַב וַדַּאי, דְּאַנְתְּ גַּיְירַת לוֹן עַבְדוּ יַת עֶגְלָא. וּבְגִין דָּא כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה. קָם רַעְיָא מְהֵימָנָא, נָשִׁיק לֵיהּ בְּאַנְפּוֹי, וְעַל עֵינוֹי וּבָרִיךְ לֵיהּ, וְאָמַר לֵיהּ, תְּהֵא מְבֹרַךְ מִפּוּמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ. וְהַיְנוּ שֶׁנַּעֲשָׂה דִּינוֹ כְּמוֹצִיא שֵׁם רַע שֶׁאֵין יָכוֹל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו. אוּלָם בְּמַסֶּכֶת כְּתֻבּוֹת [לט/ב] אִיתָא: דְּאִים אֵין הָאֲנוּסָה רוֹצָה בּוֹ אֵינוֹ מְחֻיָּב שֶׁלֹּא לְשַׁלְּחָהּ. ע"כ. וַאֲנִי שׁוֹאֵל שְׁאֵלַת תָּם: לָמָּה הקב"ה רוֹדֵף אַחַר אֵלּוּ שֶׁרוֹצִים שֶׁיְּשַׁלְּחֵם עַל אַף שֶׁנֶּאֶנְסוּ כִּבְיָכוֹל עַל יָדוֹ, כְּדִכְתִּיב [ירמיה ג י"ד] "כִּי אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם", וְאֵינוֹ גּוֹאֵל אֶת אֵלּוּ שֶׁכֵּן מְשַׁחֲרִים לְפִתְחוֹ, אָמְנָם מוֹשִׁיעָם הוּא בִּגְאֻלָּה פְּרָטִית שֶׁכֵּן אוֹרֶכֶת הַדֶּרֶךְ לְשַׁכְנֵעַ אֶת שְׁאָר הָאֲנוּסִים שֶׁאֵינָם רוֹצִים לְהִשְׁתַּיֵּךְ לַחֲבוּרָה, וְהִינָם מְעַכְּבִים וּמַאֲרִיכִים הֵם אֶת הַקֵּץ וְהַצָּרוֹת. הֲרֵי הֵם כְּדִין אֲנוּסָה שֶׁאֵינָהּ רוֹצָה בִּכְרִיתַת בְּרִית עִם בּוֹעֲלָהּ אַף עַל פִּי כְּמִי שֶׁאוֹמֵר "רוֹצֶה אֲנִי" וְאֵין כָּל צֹרֶךְ לִכְפּוֹתָהּ עָלָיו, מַדּוּעַ אִם כֵּן אֵין דִּינָם בִּבְחִינַת [שמות ל"ג י"ט]: "וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם"? הֲרֵי הקב"ה עַל פִּי שֶׁנִּמְצֵאנוּ לְמֵדִים מֵהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הֶעֱבִיר כְּבָר עַל פָּנֵינוּ אֶת כָּל טוּבוֹ, וְהוֹדִיעָנוּ אֶת שְׁמוֹ וַהֲוָיָתוֹ לְפָנֵינוּ, אָז לָמָּה כָּל הַגִּבּוּבִים הַלָּלוּ? בְּתוֹדָה מֵרֹאשׁ!

שלום רב לשואל היקר. עם ישראל אינו אוסף של יחידים נפרדים, אלא גוף אחד שלם, שיש בו ראש, לב, ידיים ורגליים, וכל איבר ממלא את תפקידו המיוחד. כך גם בכלל ישראל: ישנם חלקים שונים, מדרגות שונות ורמות שונות בנשמות ישראל, אך כולם שייכים לגוף אחד, והקב"ה מביט על כלל ישראל בשלמותם, כפי שנאמר: ״כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ״ (שיר השירים ד, ז). אף כאשר ישנם יחידים שאינם נוהגים כרצון ה', אין פירוש הדבר שהקשר שלהם עם הקב"ה נותק, או שאין רצונם הפנימי להיות חלק מכלל ישראל. הרמב"ם כותב בהלכות גירושין (ב, כ) שגם אדם שכופים אותו עד שיאמר ״רוצה אני״, הרי הוא רוצה לעשות את המצוות ולהתרחק מן העבירות, אלא שיצרו הוא שתקפו, וכאשר מסירים את המונע, מתגלה רצונו האמיתי. נמצא שגם כאשר מעשיו החיצוניים של אדם אינם תואמים את רצונו הפנימי, אין זה בהכרח מעיד על ניתוק פנימי מהקב"ה. לפי זה, אפשר להבין גם את עניין כפיית ההר כגיגית ואת דברי המהר"ל: הקשר בין הקב"ה לישראל אינו מבוסס רק על הבחירה וההסכמה של כל יחיד ויחיד בכל רגע נתון, אלא על עצם הברית שכרת הקב"ה עם כלל ישראל. ברית זו יוצרת קשר עמוק ונצחי שאינו מתבטל גם כאשר ישנם יחידים המתרחקים ממנה. וממילא, כאשר ישנם יהודים המבקשים להתקרב אל הקב"ה ולשוב אליו, אך אחרים עדיין רחוקים, אין זה אומר שצריך לדחות בהכרח את הרחוקים ולקרב את הקרובים. אדרבה, יש מקום להבין שהגאולה השלמה קשורה לתיקונו של כלל ישראל כולו, על כל חלקיו ואיבריו, עד שיתגלה בשלמות הקשר שבין הקב"ה לעמו. כל עוד התהליך הזה לא הושלם, אנו מצפים ומייחלים לגאולה השלמה, שבה יתגלה לעין כול שישראל הם עם אחד, הקשור בקשר בל יינתק לקב"ה. יעקב חבל נחלתו. ברכת ה' עליכם,