יש לי עסק שעובד בפריסה ארצית ויש לנו הרבה לקוחות שמתחמקים מתשלום. רובם חילוניים. כשאנו מתחילים בתהליך תביעה בבית דין הדבר כרוך בהוצאות ובזבוז זמן כי הם לא באים והדבר עושה את כדאיות התביעה ללא כדאית בסכומים קטנים ובינוניים. האם נאלץ לוותר לכל חייב נוכל או יש אפשרות לגשת מייד לבית משפט כמה שיותר מהר כדי להוציא את הכסף במידה וידוע שהוא חילוני? כאשר העסק התבצע מחוץ לעיר מגורי והוא טוען שמוכן להתדיין בבית דין. האם חובה ללכת לעיר שלו שלוש פעמים אם הוא לא מופיע עד שנקבל אישור ללכת לבית משפט או שיש איזה פתח שנוכל לתבוע זאת בעירנו ולא לוותר גם על כסף זה?

שלום רב, ראשית, יישר כח על הקפדתך על קיום הדין של פנייה לבתי הדין בענייני ממונות, ואתה ניצל בזה מעוון חילול ה' והרמת יד בתורת משה רבינו ע"ה, כפי שנבאר בהמשך. כפי שיתבאר אף באדם חילוני יש צורך בקבלת רשות מבית הדין על מנת להוציא את המגיע לך ע"י בתי המשפט האזרחיים. על מנת להקל על העניין אפשר לתבוע בבית הדין מספר תביעות ביחד, נוסף על כך בחוזה ההתקשרות אפשר להוסיף סעיף המחייב הדיינות בבית הדין הרבני בעירך. ביאור התשובה: בשאלתך יש שני חלקים. א. לגבי הליכה לערכאות, למדה הגמרא בגיטין "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" ולא לפני הדיוטות, ולא לפני גויים. שאסור ללכת לדון לפני שופטים שאינם מוסמכים לכך על פי ההלכה, ואפילו במקום שדנים כדיני ישראל, [וכ"ש אם אינם דנים כדיני ישראל אלא כדיני הגויים, שיש בכך אף איסורי גזל אם נוטל ממון חבירו שלא על פי דין]. והכלל שיש לנו להתנהג על פי 'אלה המשפטים' ולא על פי משפטי הגויים. וכתבו הרמב"ם והשולחן ערוך שכל הדן בדיני גויים ובערכאות שלהם הרי זה רשע וכאילו חרף וגדף והרים יד בתורת משה רבינו עליו השלום. טעם נוסף שנאמר באיסור זה הוא משום שמייקר שם אלילי הגויים, שכביכול משפטם עדיף על משפטי התורה ח"ו, ועל אסור ללכת לדון לפני שופטים שדנים לפי חוקי העמים, שיש בזה ביזוי התורה ומשפטי ישראל. אמנם הוסיפו הרמב"ם ושו"ע (חושן משפט סי' כו סעיף ב) - "היתה יד גויים תקיפה ובעל דינו אלם ואינו יכול להציל ממונו בדייני ישראל, יתבענו לדייני ישראל תחלה, אם לא רצה לבוא נוטל רשות מבית דין ומציל בדיני גויים מיד בעל דינו". בהלכה זו כתוב, שאם אין אפשרות ללכת לבית דין, מפני שבעל דינו סרבן, צריך לקבל אישור מבית הדין על מנת שיוכל להציל את ממונו ע"י הערכאות. הצורך בנטילת רשות מבית הדין באדם המסרב לבוא לדון בדין תורה, לדעת המהרש"ל הרי זו תקנה ומנהג בית דין ואינו מדאורייתא, ולדעת החתם סופר הוא מהתורה שעל ידי שנוטל רשות מבית דין המשפט נקרא על שם דייני ישראל ולא על שם דייני הגויים. מלבד זאת יש לדעת שגם אם יש רשות מבית דין, צריך לברר שאכן הממון שאתה תובע מגיע לך על פי דין תורה. על פי כל האמור לעיל צריך ללכת על כל דין ודין לקבל רשות מבית דין. להקל על העניין אפשר לתבוע בבית הדין מספר תביעות ביחד, נוסף על כך בחוזה ההתקשרות אפשר להוסיף סעיף המחייב הדיינות בבית הדין הרבני בעירך. ב. לגבי שאלתך היכן הוא מקום ההדיינות, כתב הרמ"א בחושן משפט סימן יד סעיף א "שכבר נהגו... התובע צריך ללילך אחר הנתבע". אך כל עוד הנתבע לא טוען כך סמכות הדיון היא בבית דין שתבעת בו ואם הוא לא יהיה מוכן לבוא לדין הרי הם יכולים לתת לך רשות לתבוע בערכאות. (הפתרון שהצענו לעיל לגבי הדיינות בבית דין מועיל גם כאן, אם תכתוב בחוזה שההדיינות תהיה בבית הדין שבעירך). בכבוד רב, הרב אברהם זרביב.