1. לפי ההלכה מהו המשטר הרכושי שחל על יחסי ממון בין בעל לאישה במהלך הנישואין? האם חל הכלל: שלי-שלך ושלך-שלי, כלומר שיתוף מלא ברכוש? 2. כשבעל משלם מזונות לילדיו הקטינים מנישואים קודמים, האם אשתו השניה נחשבת כמי שמקיימת בכך מצוות צדקה/ או יש לה זכות בגין כך? והאם כשהיא מאפשרת לו להיפגש איתם גם נחשב לה הדבר למצווה וזכות? האם יש לה חובה לעודד קשר כזה גם כשהדבר פוגע ובה על חשבונה? האם יש לאישה איזושהי חובה כלפי ילדי בעלה שאינם שלה? (כל האמור בשאלה הוא בהנחה שהילדים אינם גרים אצל האב-בעל) 3. מהתורה אנחנו יודעים שבעל צריך לעזוב את אביו ואמו ולדבוק באשתו, וכן ביחס שמול אשה להוריה בהשוואה לבעלה, עליה להעדיף את בעלה (אפילו אם הוא מסרב שהיא תבקרם!). אך מה מבחינת ההלכה צריך להיות היחס של בעל כלפי ילדיו הקטינים בהשוואה לאשתו (שהילדים אינם ממנה)? מה יותר חשוב – הטיפול בהם או שלום בית? את מי עליו להעדיף ככלל?

שלום רב, 1. רבו הפרטים בענין השותפות הממונית של בעל ואשה, אך נכתוב מספר כללים: א. נכסים שהאשה קנתה מכספה שלה הם שייכים לה, אך לבעל יש את הרשות להשתמש בהם. ב. נכסים שהבעל קנה מכספו הרי הם של הבעל, אך אשתו יכולה להשתמש בהם מכח החיובים שיש לבעל כלפי אשתו. ג. נכסים שקנו ביחד (מכספי שניהם) הרי הם שייכים לשניהם בשותפות. 2. בודאי שיש לאשה זכויות רבות כאשר היא עוזרת לבעל בגידול ילדיו (אף שהם אינם ילדיה). יתירה מזאת, הרי היא עושה חסד עם בעלה וילדיו. כמו שבמשפחה בנישואין ראשונים צריך לתת לכל אחד (האשה, הבעל, הילדים) את מקומו ומשקלו, ואין בכך סתירה, כך צריך להיות גם בנידון שלכם, ואין הדברים צריכים לעמוד בסתירה זה מול זה. בכל מקרה כדאי לפנות לייעוץ נישואין על מנת לבנות את משפחתכם בצורה הטובה לכולכם. בברכת הצלחה, הרב יהודה אודסר.