1. למדתי לפני כמה שנים במוסד אקדמי, בשנה הראשונה ללימודים לא השקעתי בלימודים, ורימיתי במספר בחינות (הכנסתי חומר מסוכם לכיס ועיינתי בו בשעת הבחינה). כנראה שאם לא הייתי מרמה לא הייתי עובר מספר קורסים של השנה הראשונה, ומסתבר שהייתי נאלץ לעזוב את המוסד. בשאר שנות הלימודים (3) השקעתי יותר ועברתי את הבחינות ללא רמאות. קיבלתי תואר. כעת אני לומד בישיבה, אני מקווה שלא אצטרך את התואר, כנראה שאם אלך לעבוד אני אחפש עבודה בתחום אחר, כי אני לא רוצה להשתמש בתואר שהושג ברמאות, אך במידה ולא אמצא עבודה אחרת, האם מותר לי להשתמש בתואר כדי להשיג עבודה, כי למרות שרימיתי אני כן יודע את החומר שנלמד? 2. באותו מוסד היה חדר אוכל, אני שילמתי מראש על ארוחות צהריים בלבד (לכל השנה). אכלתי ארוחת בוקר וערב בחדר שלי מאוכל שקניתי. אך מדי פעם הייתי מוציא מחדר-האוכל לחם וחלב ולוקח לחדר שלי ואוכל מהם בשאר הארוחות. הודיעו בפירוש שאסור להוציא לחם וחלב אך בכל זאת הוצאתי. אני מעוניין להחזיר את הגניבה, אני מעריך שמדובר על שווי של פחות מ-100 ש"ח. אני מתבייש לספר להם מה שעשיתי. האם אני יכול להחזיר את הגניבה בצורה אחרת, למשל ע"י שאתרום כסף למוסד, או שאמסור צ’ק למזכירות ואומר להם שהייתי חייב להם כסף, פרט נוסף, בסיום הלימודים חוייבתי בקנס של 1000 ש"ח, כי לא הגשתי את עבודת הגמר במועד. האם ניתן לומר שהקנס הזה יהיה במקום הכסף שברצוני לשלם למוסד, על הגניבות שלי? 3. אני גר ביישוב שיש בו שמירות. תושבי היישוב הנשואים מבצעים את השמירות, בשעות היום בשער היישוב, ובלילה בפטרול על גבי רכב. לפעמים אבא שלי מבקש ממני שאחליף אותו בשמירה, בד"כ בשמירות של שעות הלילה או בשבתות וימים טובים. בדרך כלל, יום אחר-כך הוא משלם לי כסף על השמירה שעשיתי במקומו. האם מותר לי לקבל כסף על שמירה שעשיתי במקומו בשבת?

שלום רב, 1. נראה מסברא שאתה יכול להשתמש בתואר זה. התואר מהווה ראיה לידע מסויים, ואע"פ שמבחינת המוסד האקדמי אם היו יודעים שהעתקת ולא היית עובר שנה, היה נשלל התואר, משום שבאותו חומר אינם יודעים את רמת ידיעותיך. אבל אתה מציין שהנך יודע את החומר, ואמנם כלפי שמיא יש לחזור בתשובה על הרמאות, אך באמת הנך ראוי לתואר. 2. ברור שהינך חייב להשיב את הגניבה, אך אינך חייב לומר להם שההחזרה היא עבור הגניבה. אמנם כתב הרמב"ם בהל' תשובה (ב ט) "אבל עבירות שבין אדם לחבירו כגון חובל בחבירו או המקלל את חבירו או גוזל וכיוצא בהם, אינו נמחל לו לעולם עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב לו, וירצהו. ואע"פ שהחזיר לו הממון שהוא חייב לו צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחל לו". אם כן לכאו' צריך אתה גם לפייס את המוסד וממילא להודיע שההחזר על הגניבה. אלא שבנידון דידן אין המוסד יודע כלל על הגניבה ולכן אין כאן פגיעה או צער מעבר לעצם חסרון הממון, ולכן אין צריך להודיעם, שעיקר הריצוי מפני שציער את חבירו. לגבי שאלתך על אפשרות הקיזוז של הקנס. נראה שאין זה קנס (שאז היה מקום לדון בגדרי אסמכתא). אלא שהמוסד מתחייב לבדוק עבודות עד זמן מסויים. ואם אינך עומד בזמן אינו חייב לבדוק, ומסכים לבדוק תמורת תשלום נוסף כחלק מסמסטר נוסף. ובהגשת העבודה באיחור יש הסכמה של המגיש לתמורה שדורש המוסד לבדיקה המאוחרת. 3. בגמ' ב"מ נח. 'השוכר את הפועל... אין נותנין לו שכר שבת לפיכך אין אחריות שבת עליו. היה שכיר שבת (=שבוע) שכיר חודש... נותנין לו שכר שבת", וברש"י, 'שנבלע בשכר שאר ימים ואינו מפורש לשבת'. אם כן מבואר שאין שכר שבת מותר אלא בהבלעה, וכך בשו"ע או"ח סי' ש"ו סעיף ד'. והסיבה שאסורה נטילת שכר שבת, כתב רש"י בכתובות סד. גזירה משום מקח וממכר ושכירות. ובשו"ע שם סעיף ה' יש ב' דיעות אם גזרו גם בשכר מצוה, ז"ל: 'אסור לשכור חזנים להתפלל בשבת ויש מי שמתיר". ובמ"ב, "דסבירא ליה דבמקום מצוה לא גזרו". ובמ"ב שם שכתבו האחרונים להקל לשכור לשבתות לחוד, והחושש לאוסרים לא יסכם מראש על השכר, ומה שלוקח אח"כ יש לומר שהוא דרך מתנה. בשאלתך משמע שאביך לא מסכם איתך על הכסף מראש, אלא נותן לך מעצמו, והדבר מותר דהוי כמתנה. ואם מסכמים מראש על התשלום, עכ"פ שמירה היא דבר מצוה, ולשו"ע אסור (שסתם ויש מי שמתיר הלכה כסתם), ולמ"ב הדבר מותר. אך צריך לדעת מעבר לשאלת האיסור והיתר, שכל הלוקח שכר שבת אינו רואה בו סימן ברכה (פסחים נ:). אמנם אם הוא אופן של מתנה כנ"ל, אין היא נכללת ב'שכר שבת' לענין זה. בכבוד רב, הרב אברהם זרביב.