ראינו בפרשת מטות מסעי, כי ה’ ציווה לתת לבנות צלופחד את ירושת אביהן. וכן כל בת יורשת עליה להינשא לאיש מקרב שיבטה בכדי שלא תועבר נחלתה לשבט אחר, אם מצוה זאת היא לשעה, שהרי היום מותרים כל ישראל להנשא זה לזה, והרי למדנו שכל הכתוב בתורה זו הוראה לדורות ולא לשעה, כיצד ניתן להסביר הוראה זאת שהיא לשעה ולא לדורות?

בפרשה זו אנחנו לומדים על מעלתה של ארץ ישראל ששבט יוסף רוצה שכל נחלתו תשאר בידיו. הסיבה לאיסור על בנות צלפחד להתחתן עם שבט אחר היא כדי שלפחות בכניסה לארץ בזמן חלוקת הנחלות שבט יוסף יקבל את כל נחלתו ומתוך כך את כל שלמותו הרוחנית. השלמות הרוחנית תלויה בישוב מלא של ארץ ישראל. גם לדורות, אף שאין חובה לכך, רצוי שאשה היורשת נחלה מאביה תנשא לבן שבטה (ועיין בהעמק דבר לנצי"ב על הפרשה)